Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כבשים שגביהן רחבים. בסוף פרק כל קרבנות ציבור ת"ר אילים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון גוזלות מהר המלך רבי יהודה אומר מביאין כבשים שגביהם כרחבן אמר רבה בר שילא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב ירעה מקנך כו' כך היא גירסת רש"י ז"ל וגירסת התוס' ז"ל כגירסת רבינו ז"ל שגורס שגביהן רחבין אלא שיש לתת טעם למה פסק כר' יהודה ואולי מפני שרבא מפרש טעמו:
ולא היו מביאין משל זית כו'. בפ"ג דתמיד פירש המפרש דמ"ד משום ישוב ארץ ישראל אית ליה טעמא משום דקטירי כרב פפא אלא שהוא אומר דהיכא דאיכא חד טעמא סגי או קשרים או ישוב ארץ ישראל ותאנה אע"ג דליכא בה קשרים אסור משום ישוב ארץ ישראל ותאנה דמתני' איירי דלא עבדא פירי ולמ"ד משום קשרים לחוד תאנה בכל גוונא מותר דליכא בה קשרים ולא גזרינן משום ישוב ארץ ישראל כן פירש המפרש שם ולפ"ז למ"ד משום ישוב ארץ ישראל של זית ושל גפן בכל גוונא מתסר אע"ג דלא עבדא פירי משום דאיכא ביה קשרים ומודה הוא דבקשרים לחוד סגי ולפי זה לא קשה אמאי תני מתני' חוץ משל גפן ושל זית ולא תני דקל ותאנה דאיכא בהו גם כן משום ישוב א"י דמתני' מילתא פסיקתא קתני ותאנה ודקל דוקא אי עבדי פירי אסור אבל אי לא עבדי פירי מותר דלית בהו קשרים אבל גפן וזית אפילו לא עבדי פירי אסור אבל רבינו ז"ל לא הזכיר אלא טעמא דישוב ארץ ישראל לחוד ולא הזכיר כלל טעם קשרים משמע דלדידיה הכל תלוי בישוב א"י וא"כ גפן וזית ותאנה ודקל שוים דאי עבדי פירי אסור משום ישוב א"י ואי לא עבדי פירי מותר וא"כ יש לתמוה למה במתני' הזכירו חוץ מגפן וזית ולא הזכירו דקל ותאנה דאי עבדי פירי כולהו אסירי ואי לא עבדי פירי כולם מותרים. וי"ל דהזכיר המינים החשובים שבשבעה מינים וה"ה לאינך ורבינו ז"ל לא חשש לפרט אלא כתב לשון המשנה כמנהגו וכבר העירותי על זה בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין. עוד יש להקשות לדברי רבינו ז"ל מה שהקשה המפרש לסתור פירוש זה דאדפריך בגמרא למ"ד משום ישוב א"י מדקל דהיכי קאמר ת"ק דמותר ליפרוך ליה מר' אליעזר דמוסיף לאיסור של אלון כו' דמאי טעמיה הא בהנהו ליכא ישוב ארץ ישראל ואולי יש לומר לדעת רבינו ז"ל דבהנהו נמי כיון דצריכים לארץ ישראל איכא בהו קצת ישוב ארץ ישראל ובפירוש המשנה ראיתי לרבינו ז"ל שכתב השני טעמים וגורס בגמרא דקטימי והכי איתא בספרים ומפרש דקטימי דנעשים אפר:
נר חצי השדה וכו'. בפרק כל קרבנות (דף פ"ה) אמרו במשנה כיצד הוא עושה נרה שנה ראשונה ובשנה שניה זורעה קודם לפסח שבעים יום וכו' ואמרו בגמרא דאיבעיא להו אי בעינן חרישה גם כן בשנה שניה או לא ופשטו לה מברייתא דאמרה כיצד עושה נרה שנה ראשונה ושניה חורש ושונה וזורעה קודם לפסח שבעים יום משמע דבשניה צריך חרישה וחזר הבעיין ואמר ולטעמיך מתני' לא קתני שונה וברייתא קתני שונה כלומר אפילו לדידך ע"כ פליגא מתניתין אברייתא דהברייתא אמרה דצריך שתי חרישות בשנה שניה ובמתניתין אפילו תפרש דחרישה קאי גם כן אשנה שניה מ"מ ליכא אלא חדא חרישה בשניה ולא שתי חרישות ואמרו שם לא קשיא כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה כלומר מתני' איירי בעבודה וברייתא איירי בשאינה עבודה וכיון דאוקמינן מתני' בעבודה השתא ליכא שום פשיטותא מהברייתא דאי בעינן בברייתא חורש ושונה בשניה היינו משום שאינה עבודה אבל בעבודה אכתי מיבעיא לן אי לא בעיא אפי' חדא חרישה בשניה ולא קאי שניה דמתני' אחרישה או דילמא חדא חרישה מיהא בעי וקאי שניה דמתני' אנרה ומשום הכי בעי בתר הכי מאי הוי עלה כלומר בעבודה מאי הוי עלה דבשאינה עבודה ודאי ברייתא קא אמרה דבעינן דבשניה חורש ושונה אבל בעבודה מאי ותירצו נר חציה וזרע חציה נר חציה וזורע חציה זו היא סוגיית הגמרא ופירושה אעפ"י שבלשון רש"י ז"ל אינו נראה פי' זה מ"מ נ"ל שיש ט"ס בדבריו ופירוש ההלכה כמו שכתבתי ובפירוש נר חציה וזורע חציה כתב רש"י ז"ל שנרה כולה בשנה ראשונה ובשנייה נר חציה וזורע חציה אבל רבינו ז"ל אינו נראה שמפרש כן אלא בראשונה נר חציה וזורע חציה ויש לתמוה בדבריו דהא מתני' איירי בעבודה ובה קא עסיק רבינו ז"ל ובהדיא אמרו במשנה דצריך נירה בראשונה וזריעה בשניה אבל נירה וזריעה בשנה ראשונה משמע דלא וכמו שכתב רש"י ז"ל ועוד קשה דבשאינה עבודה כתב חורש ושונה משמע אפילו בשנה ראשונה סגי בשתי חרישות ומסוגיא דכתיבנא לא משמע כן דברייתא דאיירי בשאינה עבודה קאמרה דבעינן נרה בשנה ראשונה ובשניה חורש ושונה. ויש מי שרצה לפרש ולתרץ קושיא זו דהאי ואם לא היתה עבודה כו' שכתב רבינו ז"ל לא קאי אלא אמאי דגמר מיניה וזורע חצי האחר קודם לפסח ע' יום ועל דא קאמר דהאי חצי שנרה בשנה הקודמת וזורעה בשניה צריך שיחרוש וישנה ואינו משמע לי אלא דרבינו ז"ל אתחלת דבריו קאי דבשנה ראשונה יחרוש וישנה וסגי. ונ"ל דרבינו ז"ל מפרש דבשנה הראשונה עדיין השדה היא בכל כחה וכיון שכן יכול לזרוע החצי ממנה ובשנה עצמה יחרוש כולה ויזרע חציה ויחרוש חציה מפני שלזרוע כולה ודאי שאין בה כח כ"כ בשנה ראשונה אבל לחציה בלבד יש לה כח ובשנה השניה יזרע החצי האחר ומתני' דקאמרה שיחרוש בראשונה ויזרע בשניה היינו החצי שלא זרע בראשונה אבל החצי יזרע אפילו בראשונה דיש לה כח בשדה לחציה בלבד אפילו בראשונה ומינה דבשדה שאינה עבודה דקאמרה הברייתא שיחרוש בראשונה ובשניה יחרוש וישנה היינו החצי שלא זרע בראשונה אבל לענין החצי בלבד ודאי דסגי שיחרוש וישנה בראשונה בשאינה עבודה דכי היכי דמתני' איירי לענין החצי שלא זרע ולא לענין כולה דבחציה יש לה כח גם ברייתא לא איירי אלא לענין חציה שלא זרע דבחציה יש לה כח אפילו בשאינה עבודה כל זמן שיחרוש וישנה והוצרך רבינו ז"ל לדחוק בפירוש זה מפני שלא ראה בגמרא שהזכירו נרה בשנה הראשונה ואח"כ בשניה נר חציה וזרע חציה וכדכתב רש"י ז"ל:
החצי האחר קודם לפסח שבעים יום כו'. התוס' ז"ל הקשו מהא דאמרינן בפרק המקבל דמאן מיקל מכולהו ר"ש ואית ליה דהזריעה הוי מרחשון וכסליו והקשו בגמרא שם למ"ד דהזריעה היא עד אדר ותירצו בגמרא הא בחרפי הא באפלי כלומר דחרפי דהיינו חיטים לא הוי אלא מרחשון וכסלו ואפלי דהיינו שעורים (לא) הוי עד אדר וא"כ היכי קאמר הכא דהוו עד שבעים יום קודם לפסח דהיינו ה' לשבט ותירצו דהך דהכא איירי בשעורים אבל רבינו ז"ל אינו נראה שסובר כן שמפרש הענין בחיטין שכן כתב וכיצד היו עושין בזריעת חיטים של מנחות והכי משמע מלישנא דמתני' דבחיטי מנחות איירי וא"כ קשה איך יתרץ סוגיית המקבל ואולי יש לומר דיש שדות טובות ביותר שנמשך הזריעה עד שבעים יום קודם לפסח:
ולא שתים שתים אלא שלש שלש וכו'. נראה מדברי רבינו ז"ל שהוא גורס שלא כדברי רש"י ז"ל וזו היא גירסתו בברייתא כלשון שהוא הזכיר והוא מפרש שמשים שלש חביות זו על גב זו והאמצעית היא המשובחת ששמור יינה יותר וזהו שאמר לקמן ומאמצעה של אמצעית כלומר מהחבית הממוצעת שלמעלה ממנה יש חבית ולמטה ממנה חבית אחרת:
תשעה מינים בשמן מפני שינוי מעשיו וכו'. בפרק כל קרבנות הציבור ג' זיתים ופירש"י ז"ל ג' פעמים בשנה מלקטים את הזיתים לפי שאין מתבשלים בבת אחת והקשו התוספות לפירש"י ולפירוש רבינו ז"ל אתי שפיר דאין השינוי בא בשמן אלא מפני שינוי המעשים אבל הלקיטה כולה בבת אחת:
כיצד זית שגרגרו וכו'. קשה דהא בגמרא אמרינן מגרגרו תנן או מגלגלו תנן ופשטינן דמגלגלו תנן וא"כ אמאי כתב רבינו ז"ל מגרגרו והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת תצוה הקשה קושיא זאת על רש"י ז"ל שכתב שם מגרגרו מיהו י"ל לרש"י ז"ל דהוא פירש בגמרא דמגרגרו ומגלגלו הענין הוא אחד ולכך לא דק וכתב לשון המשנה אבל לרבינו ז"ל קשה דנראה שמפרש כפי' הערוך שכתבו התוס' ז"ל שמגרגרו ר"ל לוקט אחד אחד אותם המבושלות או מגלגלו תנן שעשה סימן שלא יתערבו עם האחרים ואין הענין אחד שכן כתב הוא שמגרגרו בראש הזית וביררו אחד אחד וא"כ היה לו לכתוב מגלגלו כמו שפשטו בגמרא ואולי דהיה לו הגירסא בברייתא דפשטו מינה מגרגרו:
אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש וכו'. שם בברייתא אמרו ר' יהודה אומר כתית אין כתית אלא הכתוש יכול זית כתוש פסול למנחות תלמוד לומר ועשרון סלת בלול בשמן כתית א"כ מה תלמוד לומר למאור אלא מפני החסרון מאי חסרון כו' ע"כ. והקשה הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת תצוה דלשתוק מלכתית ומלמאור ואנא אמינא דדוקא במנורה דכתיב כתית הוי כתית דוקא אבל במנחות דליכא כתית בכל גוונא מהני ותירץ דהוה ילפינן במה מצינו ואין אנו צריכים לכך דבהדיא אמרו שם בגמרא דאיכא ק"ו למילף מנחות ממנורה גבי זך דאמרו שם ומה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך ת"ל זית כתית למאור ואין זית כתית למנחות ע"כ וא"כ הך ק"ו נמי עבדינן לכתית דלאכילה צריך יותר מעולה מלהדלקה ועם זה קשה לי על דברי הרב ז"ל על הקושיא האחרונה שהקשה דלשתוק מכתית ואנא ידענא דאין כתית פסול במנחות דהשתא שני ושלישי שפסול במנורה כשר למנחות ראשון דכשר במנורה אינו דין שכשר למנחות ותירץ דלענין אכילה עדיף השני שהוא מתוק יותר אם כן לדידיה נתבטל הק"ו שעשו בגמרא דנימא שהראשון שהוא זך הוא למנורה אבל לאכילה לא בעינן כל כך זך אלא השני אע"פ שאינו זך כל כך כיון שהוא מתוק יותר. עוד הקשה הוא בפרשת ויקרא דאמאי איצטריך בשמן בשמן שתי פעמים שכתב רש"י ז"ל שהוא להכשיר שני ושלישי במנחות הא מלמאור נפקא ונראה לי לתרץ דמלמאור לא ידעינן אלא שבמנחות לא בעינן כתושה אלא טחון אבל לעולם הראשון הטחון וכמו שהיה דעת ת"ק דפליג ארבי יהודה גבי מנורה דס"ל שם דלא בעינן כתוש למנורה אלא טחון ברחים והראשון הטחון מהני למנורה כיוצא בזה אני הייתי אומר לדעת רבי יהודה דהלכתא כוותיה גבי מנחות דדווקא גבי מנורה בעינן כתית אבל במנחות בטחון סגי ובלבד הראשון להכי כתב קרא בשמן בשמן להכשיר שני ושלישי במנחות ואע"ג דהרב ז"ל הביא נוסחת הגמרא א"כ מה תלמוד לומר למאור להכשיר שני למנחות אין בנוסחא דילן כן אלא מה תלמוד לומר למאור אלא מפני החסרון ולפי זה יתיישב תירוץ זה כדכתיבנא: