פחות מסלע והעשיר לאו דווקא פחות מסלע. אלא אפילו נתן כל הערך חוץ מסלע אחד. מגלגלין עליו את הכל. תו'. פירוש לדבריהם. אפי' נתן כל הערך שהעריכוהו חוץ מסלע. שאם העריכו הכהן חמש. ונתן ארבע. והעשיר. מגלגלין עליו כל ערך עשיר. ומשלים ארבעים וששה. ואתאן לרבנן.

נותן חמשים משלים עד חמשים.

אין פתח בטועה עיין תי"ט שהרכיב פיר"מ עם פירוש רש"י. ואינם עולים בקנה אחד. צ"ע.

ולא מוסיפין על שששמא כנגד ששת ימי החול. וכנגדן המלאכים בעלי שש כנפים. שבכל כנף אומרים שירה יום אחד מן השבוע. ובשבת א"ל כנף לומר ע"י שירה. ואז מכנף הארץ זמירות שמענו. כמ"ש תו' בפאר"מ בשם המדרש.

ולא מוסיפין על י"באפשר היה לומר בו עוד טעם. כנגד י"ב חדשי השנה.

ובשנים עשר יום שבהם גומרין ההלל כו' ור"ח דאקרי מועד. לא אקדיש בעשיית מלאכה כו'.

אע"גדאין בו בטול מלאכה. כמו בח"ה. כמ"ש רע"ב מ"ב פ"ד דמגלה (ועמ"ש שם בס"ד).

מ"מאינו אלא כח"ה. ואע"ג דאית ביה מוסף. בח"ה דפסח נמי אית ביה מוסף.

ובשחיטת פסח שני בודאי לא סגי דלא הוי מי שהיה טמא או בדרך רחוקה. משו"ה פסיק ותני.

ושמאהא דתנן ובי"ב יום בשנה. לאו דווקא בחיוב. אלא בדרך אפשרי. וקמ"ל בי"ב. ולא יותר.

לוים היו סבר מעלין מדוכן למעשר כו' ומשמע דלא ס"ל מעלין. אף ליוחסין תי"ט. לא ידענא מאי קאמר מר. אטו לוים לא מיוחסים נינהו. הא ודאי כי קאמר מעלים למעשרות. כ"ש ליוחסין. ובגמרא לשון אריכא הוא.

אין פוחתין מששה טלאיםצ"ע מ"ט הפסיק בזו. בין מניני כלי הזמר. שהתחיל בהן.

כדי לשבת ובי"ט כו' לסימנא בעלמא נקטיה. דהא תמידים ומוספים טובא הוו. גמרא.

ונ"לה"פ. ודאי מוספין לא צריכי בקור ד' ימים. דהא אף בב"בג. לא גמיר ג"ש אלא בתמיד. ואין לך בו אלא חדושו. מניין לנו להוסיף עליו. אלא דלא ליקשי לך לישנא דמתניתין כדי לשבת. דמשמע ששה טלאים מספיקים לכל הקרבנות של שלשה ימים אלו. דהא סתמא תנן. ולא פריש תנא כדי לתמידים של כו'. אהא קמקשי טובא הוו עם מוספין. ומשני. סימנא בעלמא. ולעולם אתמידין לחוד קאי.

אין פוחתין משתי חצוצרותקראי כתיבי בהדיא. עחי' גמרא בס"ד.

ותודלא סגי בלא"ה לשופר של ר"ה דמקדש. דבעינן שתי חצוצרות מן הצדדים. וקרא נמי אצטריך לחצוצרות דתעניות. וליכא למידק מ"ט לא נסיב תנא שני שופרות לתעניות. דשופר כיון דאיתיה בגבולין. לא נקטיה הכא. עי"ל דלא מני הכא. אלא צרכי העבודה. עמ"ש שילהי תמיד בס"ד.

ומוסיפיןכו'. בגמרא מפרש עד ק"ך. והרמ"כ שאין מוסיפין יותר אפשר שהוא רמז לחצוצרות דמשה שנשתמש בהן כל ימי חייו. שהן ק"ך. ולא נשתמש בהן אדם אחר. אלא המה מידו נגזרו. ובא הרמז כנגד זה. שלא עמדו חצוצרות ראשונות בעולם יותר משני חיי משה. כי עמו ספו תמו.

מתשעה כנורות עיין חידושי גמרא.

עייןשם.