מי רגליםממסמסין את הלבנים. שהן של טיט יבש והיינו בלתי שרופים. אבל לבנים שרופים. דינן כאבנים.

שלשה מן השכבחשבון הרחקה נקיט. דמחשב שלשה מן השכב.

ולא מקול התינוקותמ"ש רע"ב ואם אינו מלמד אלא אומנות כו' מצי מחי. זה לקח מפיר"מ. ואינו נראה בעיני (אע"ג דלכאורה הכי משמע בגמרא) דהא נמי מקרא נפקא. והודעת להם את בית חייהם. ודרשינן נמי ראה חיים וגו' זו אומנות. והתירו שבות בשבילה. לשדך על התינוקות בשבת וללמדו אומנות. וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. א"כ גם זה בכלל למוד תורה הוא ודאי. דאי לא הא. לא קיימא הא. אלא תנוקות של בית רבן. למעוטי תינוקות דנכרים. ואפילו ללמדם תורה (משום דאיסורא קעביד) אצ"ל ללמדם חשבון ואומנות דלא מצי עביד. בלי רשותא דבעלי חצר. אע"ג דאי בעית אימא השתא דאתית להכי (במסקנא דסוגיא) דברייתא מיירי בסופר מתא. קהדר ביה תלמודא משינויא קמא. אלא אפילו תינוקות דנכרים שרו. מיהת לא צריכנא לשינויא דחיקא. אלא תינוקות דישראל בכל גוונא לא מצי מחי. ודנכרים בכל גוונא מצו מחו.

**(דנו"א)**בפירוש רע"ב שטה ב'. או יותר. צריך למחוק.

מרחיקין את הסולם מן השובךוז"ל הטור היה לחברו שובך סמוך לכותל כו' צריך להרחיק מן הכותל ד"א ע"כ. והכי מסתבר לתי"ט. ואני אומר אין זה במשמע לשון המשנה. שלא שנינו הרחקה. אלא מן השובך. לא מן הכותל. גם קשה לצייר העמדת סולם באויר. לפיכך לשון הטור בכאן. רחוק מכליותי.

וראיתילרמ"ז שכתב וי"ל מאי איריא שבין שתי חצרות כו'. ולא ידענא מאי קאמר.

שגרעמ"ש בלחם נקודים. ברכות פ"ד מ"ג.

וחוץ מחמשים אמהשל מוצאו. דודאי לא מהני שובכין כו' נ"י. ותמיהני על מהרש"ך שכתב טעמא משום דרובא עוברי דרכים עכו"ם. דהא במ"ב פ"ב דב"מ (עמ"ש שם בס"ד) מוכח דאין בגוזלות סימן. וא"כ אפילו רוב עוברי דרכים ישראל. שרי. עכ"ל תי"ט. וצ"ע דוק.

וז"לרמ"ז תמיהתו על התו' דכתבו דאזלינן בתר רובא דעלמא. וטעמא נראה משום דאי כנ"י. מאן לימא לן דידע ודאייאש ע"כ. והא לאו מילתא היא לפי דעתי. כי נפול זה. אינו עשוי ליטלו אלא ביד. ומיד שנופל מידו. מרגיש בו.

**לא יעשה אדם גורן קבוע כו'.**ז"ל תי"ט והטור העתיקם לשתי בבות. ולדבריו לא יעשה כו' נמי בתוך העיר. וקשיא הא תו למה לי. ע"כ.

אומראני מרוח אחת הוא דבעינן חמשים אמה. אבל לארבע רוחות לא צריך. וכיון דבתוך שלו הוא עושה. בהרחקה כל דהיא סגי.

ולפרשהוי"ו כמו שי"ן. כמ"ש תי"ט. אין לו טעם בכאן. ורמ"ז כתב ז"ל. לא היא דרישא איירי בשדה. והכא בתוך שלו. ע"כ. ותמוה אטו שדה לאו בשלו עסקינן.

חוץ ממערבהדשכינה במערב. ומפיק לה מקרא וצבא השמים לך משתחוים. וכתו' וא"ת. בלילה נמי למזרח משתחוים. לענ"ד לק"מ. דאין הכי נמי. הדרים באותן מדינות. שצבא השמים משתחוים למזרח. גם בני אדם גם בני איש. אותו צד לחשב למערב שלהם. וכשהם משתחוים. ודאי גם כן השתחויתם היא למזרח. שהוא מערב שלהם. סוף כל סוף מגמת פניהם קדימה. אינו אלא אחר מהלך צבא השמים. שמהלכם פונה למערב ואף כשהם במערב. שפנייתם למזרח. כדי לחזור ולסבב למערב. להשיג מקום כבוד השכינה. עכ"פ אינן חוזרין לאחור לעד לעולם לא ישובו על עקבם. להפוך ערפם למערב. לזרוח אחר שכבר שקעו. ולא יעשו בורסקי מטעם זה למערב העיר. באיזה אקלים ונוף שיהיה. כי מ"מ לאותה רוח. הוא רומז מקום הכבוד. ועוד נ"ל שאפילו לדברי האומר שכינה בכל מקום. עם כל זה מהלכה הוא בדרך מערכת צבא השמים. וכתוב מפורש הוא. וכבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים. וכן השער הפונה קדים. סגור יהיה ששת ימי המעשה. וביום השבת יפתח. מטעם זה.

ולעניןמ"ש תי"ט על ריצב"א. עמ"ש בס"ד מ"ב פ"ה דיומא.

בין מלמעלהשאחד מהן מלמעלה. בגובה שפוע הר. צריך לידע אם הגובה נמדד. או נדון במתלקט עשרה מתוך ארבע. או מקדרין בהרים. או אומדים אותו.