Lechem Shamayim on Mishnah Bava Metzia Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שניהם חולקיןלשון רש"י הכל לפי מה (כצ"ל. ובזה א"צ להגהת ח"ש) שהאחד כו' כמ"ש בתי"ט.
שכך כותב לועתי"ט פשיטא דתו'.
ואיבראצריכא לפנים. דוק ותשכח.
נפחתה העליהתקרת הבית כו' אבל אם נפלו כתלי העליה אינו חייב לתקן המ"מ. אין זה נראה כלל. דלא צריך לטעם דבית משועבד לעליה. אלא לכדי שידור בו. כל זמן שלא יתקן. אבל פשיטא בכל גוונא מחויב לתקן העליה. שהשכירה לו לדירה.
אמר בעל העליה לבעה"ב לתקןכנ"י וא"ת למה הוא צריך לבנות הבית. יכפוהו לבעה"ב לבנות. ולענ"ד אין כפיה גדולה מזו. דנקטיה בכובסיה הוא. ובמקום פסידא עבד אינש דינא לנפשיה. משו"ה לא אטרחוהו בזילותא דבי דינא ודיינא. ולפ"ז אין צורך לכל הטורח הלז.
**רי"א אף זה דר כו'.**עמ"ש בס"ד פ"ק דב"ב.
ויושב בביתדהו"ל זה לא נהנה כו'. וזה לא חסר. דהא לא הוה בני לה כנ"י וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו. לפיכך כתב רשב"א. דש"מ כל שזה אינו נהנה. אע"ג דאידך חסר פטור. שאינו אלא כמונעו ליכנס לביתו כו'. והביא עוד ראיה. מדתנן המקבל כו' ומשזכה בה הובירה חייב. טעמא שכך כותב לו. משמע הא לא"ה פטור ע"כ. דברים הללו תמוהים בעיני. ומה ענין שמטת השדה לכאן. התם לא עביד מעשה ואינו אלא מבטל כיסו. משא"כ שחרוריתא דאשייתא מחמת שדר בו. גירי דיליה נינהו. ומזיק בידים הוי (אע"ג דמשמע מלשון רשב"א. דיהיב ליה דין גרמא בעלמא. הא ודאי ליתא. כי מעשיו גרמו הפסד גמור הניכר) וחייב אע"פ שאינו מתכוין להזיק. וכי עד כאן לא ידענו שהמזיק שאינו נהנה. חייב מכל מקום. והלא אפי' בהמתו של אדם שירדה כדרכה והזיקה. אע"פ שלא נהנית. חייב ומשלם מה שהזיקה. משו"ה הכא דקעביד מעשה רבה בדירתו ותשמישו בבית. לא מסתברא לאפטורי כה"ג. ואילו אינש אחרינא הוה. כה"ג ודאי חייב. דמזיק בידים חשוב בלי ספק. אלא הכא היינו טעמא דפטור. משום דאיהו דאפסיד אנפשיה. שהיה לו לבנות. משו"ה קנסינן ליה. אע"ג דחסר. והלה אינו צריך להעלות לו שכר. מאחר שאינו נהנה.
וזורע למטהכנ"י ומשמע דלגמרי יורד וזורע למטה. כשעור כל גנתו (דאין זורעין לחצאין) כו' תי"ט.
לאברירא לי. מ"ט לא. וכל גנה נזרעת ערוגות ערוגות. ולא דמיא לבית דירה. דודאי אין דירה לחצאין. שאם נפחתה עליה. אינה ראויה לדור בכולה. לפיכך יורד וזורע ודר למטה. ומשתמש בבית כולו כנגד העליה.
משא"כבגנה זו. הרי יפה לו שיזרענה. כל מה שיוכל לזרוע ממנה. ממה שיזרע למטה בבית הבד המקורה. מה חסר לו.
אלאשי"ל דהכא נמי איכא למיחש. מאחר שהתחיל קרקע הגנה שעל בית הבד להפחת. שמא יפחת כולו. ונמצא כל הזרע נפסד. הילכך ודאי תו לא זרע לה לגמרי. עד שיעשה לבית בדו כפין. ופשיטא דאזיל וזרע בבית הבד. כשעור כל גנתו. ואם כן אין הטעם לפי שאין זורעין לחצאין. אלא משום דלא סגי בלא"ה. ודילמא היינו נמי טעמא דשמואל. דסבר אפילו בארבע. אין אדם זורע חציו למעלה. וחציו למטה.
לאחר הזמן חייבבין בנזקין דשעת נפילה. בין דלאחר נפילה כו' נ"י. וכתו' דבשעת נפילה דומה לאש כו'. אבל הרא"ש כתב דאף בשעת נפילה הוי תולדה דבור. כו' ואי משום דהולכין ומזיקין כו' כ"ש דיש לחייבו יותר. מידי דהוי אקושר אבן ברגלי בהמתו. ע"כ. ועדיין אני אומר. שדברי התו' נכונים יותר מדעת הרא"ש. דלפום מאי דאוקימנא לעיל. כולה מתני' מיירי בבנה הכותל כדרכו. ונפל מחמת אונס רוח וגשמים (דאל"ה בכל גוונא חייב) א"כ אע"ג דהשתא אתייליד ביה ריעותא. מ"מ אינו נופל אלא ע"י כח אחר המעורב בו. דומיא דאש.
בתבן ובקשאבל במידי דמיכל. שומעין לו עמו"ק בס"ד בח"מ סשל"ו.
אין שומעין לואע"פ שעדיין שוה כדי שכרו.
משקבל עליו וא"ל הילך שכרך אין שומעין לוז"ל תי"ט. ולא תנן הכא ויציאותיך. דהכא מיד שקבל עליו קנתה לו רשותו. ע"כ. ודיוקו הבל במ"כ. דהא שכרו. היינו יציאה. והכא דאיהו גופיה קעביד. אין לו אלא שכרו. ולעולם אימא דלא קני אלא בדעבד מעשה. כדלעיל. וא"ת תרתי למה לי. הא עבד תלמודא צריכותא. ומשמע מנה נמי בהדיא. דהני תרתי בבי מיירו בחד גוונא. וכן עיקר. בתי"ט קרוב לעבור בבל תלין שהפועל (כצ"ל) לא ידע כו' ולא יתבעהו. והשוכר (כצ"ל) בטרדת פועליו כו'.
והירק בנתייםפשיטא דבמקום מדרון ושפוע עסקינן. דאי בזקוף שוה. אי אפשר ליגדל בו דבר. לפי שכל הצמחים. יוצאים מהקרקע על קו ישר נצב. העושה זוית נצבת. עם שטח הקרקע שהוא התושבת. וצ"ע איך דין קרקע משופעת כזו. לענין מכירה. אם נדונת בחוט המשקולת. אם מתרחק ד"א. או במתלקט עשר מתוך ד"א. ואם מקדרין בהרים. כמו לענין עירובין. וצ"ל עכ"פ. דבבציר משיעור ד"א ברחוק חוט המשקולת. ומתלקט עשר בפחות מד"א. דכה"ג אינו נמדד ולא נמכר (דלא ניחא תשמישתיה) מיירי הכא. דאל"ה ליחזי דמאן הוא.