**שהיוצא כו'.**מ"ש רע"ב וחלב האדם מותר. כשפורש אבל לא פירש אסור מדרבנן. כתב הרא"ש דטעמא משום דאתי לאחלופי בבהמה טמאה. כיון דאין דרך לאכול בשר אדם. ר"ל מן החי. ומן המת אסור גם בהנאה. וטפי הוה ליה. למימר דאתי לאחלופי בחלב בהמה טמאה.

מפריש טלה אחד לעצמו צ"ע מ"ט לא אמרינן הכא נמי. אם בא לצאת ידי שמים חייב. כי ההיא דאיני יודע אם הלויתני שלהי קמא.

וי"לשאני התם. דספק הבא בידי אדם הוא. שהרי נפל לו ספק בדעתו שמא ארע שהלוהו ושכח. מכלל שיש מקום לדבר. שיפול בו הספק. לכן לבו נוקפו משא"כ כאן הוי ספק הבא בידי שמים. ואין לבו נוקפו כלל.

בחיה צבי ואיל. בקמץ היו"ד כו'. אבל איל שהוא מין בהמה. כולם היו"ד חרוק"ה. אם לא באס"ף תי"ט. טעות כי לא תקמ"ץ בו היו"ד לעולם. אלא האל"ף שלו נקמצת באס"ף.

ולא בכוי ש"מ דאיכא כוי בדקה כמו בגסה. דאי לאו הכי צריכא למימר. וכ"מ מדר"א שהוא ספק (והיינו הנולד מצבי הבא על התישה. או מתיש הבא על הצביה) כדאמרינן לענין או"ב.