**אחוריים ותור ובית הצביטה.**כתב הרע"ב כל תשמיש חשוב כלי בפ"ע שאם נטמאו אחוריו במשקין לא נטמא תוכו עכ"ל. ור"ל שאינו מטמא מה שבתוכו. אבל הכלי מ"מ צריך להטביל כולו. ואין טבילה עולה לו לחציו. כבפכ"ה דכלים:

**אוכלים אוכלין נגובים בידים מסואבות.**מי שתחב לו חבירו כו' ע"י כוש או כרכר גמרא. ופירש"י שהן פשוטי כלי עץ ואינן מקבלין טומאה. וק"ל דלא מצינו ידים יטמאו לכלים. אלא נראה דאורחא דמילתא נקט עכ"ל תי"ט:

וקשהבעיני לדחות דברי מאור עינינו רש"י ז"ל בשתי ידים:

ושמאי"ל בזה דעבוד רבנן היכרא. לתרומה דאקילו בה לאכול עמה חולין בידים מסואבות. ואמרו שיאכל ע"י פשוטי כלי עץ כדי שיזכור. ויזהר שלא יגע בידו בתרומה. כשיאכל עמה חולין. (או שיכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור או כל דבר. כאותה ששנינו פ"ח [משנה י"א] דכלים. והרוק חשוב משקה. ויטמא לכלי וק"ל). והשתא דעבדו ליה תקנתא למיכל דווקא בפשוטי כלי עץ מידכר דכיר:

שובראיתי שדברי רש"י תלמוד ערוך הם. בגמ' דפרק אין דורשין (ד"כ ע"א) דתניא התם גבי סל ומגריפה. היה בלבו על הסל ולא על המגריפה. ומוקמינן לה באומר בלבי היה לשומרו מדבר המטמאו ולא מדבר הפוסלו דמגריפה טמאה. ואף על גב דכלים אין מקבלין טומאה מולד הטומאה. אלא ממשקין שהן תחלה:

ואיןלומר שנטמאת המגריפה במשקין כדכתבו התוספות שם. דאי הכי לא הוי קרי ליה דבר הפוסלו דמשקין נעשין תחלה לעולם. אלא ודאי לא שנא משקין. ל"ש דברים הפוסלים. דסתמא קאמרינן מדבר הפוסלו. ואפ"ה מגריפה עם שהיא כלי מקבלת טומאה:

וטעמאכדכתב רש"י שם דלכתחלה אסור להשתמש בה טהרות. אף על פי שאין המגריפה אלא פסולה. ויש לה דין רביעי. ואין רביעי עושה חמישי. אף על פי כן לכתחלה אסור:

אי נמינפקא מנה לאוכל הדבוק בה. שהוא פסול באכילה. ע"י חיבור המגריפה. נעשה האוכל של קודש כמוהו. (כך נ"ל לפרש דאין לומר דחייש רש"י לדילמא נגע דבר הפוסל גם בדבוק במגריפה. דאם כן למאי נ"מ מגריפה טמאה. אי לאו דמגריפה מייתא טומאה לדבוק בה זה פשוט. ותו אכתי תיקשי ליטמא נמי מה שבסל ודוק) זהו העולה מפירש"י שם. והוא דבר ברור ומוכרח דע"כ מהני פסולא לאוכל. ודברי הרמב"ם בזה בסוף הל' מטמאי משכב ומושב צע"ג. כי מ"ש הכ"מ שם הוא דוחק עצום שא"א לאומרו (עיין זבחים דצט"ב):

וזכינושיפה פרש"י כאן דבדווקא נקטו כוש וכרכר. ומשום דפשוטי כלי עץ נינהו. והרמב"ם בפי"ב מהל' אבות הטומאות אוסר אפילו בכוש אלא שהוא יש לו פירוש אחר בזה:

ועודיש לזכותו ממ"א שהרי מדברי ב"ש בגמ' פ"ח דברכות [ד' נ"ב] כדמקשינן לדידהו דניטמו ידים לכוס. ומהדרינן אין שני עושה שלישי בחולין. שמענו דלב"ה נמי כלי מקבל טומאה מידים בתרומה. ומ"ש שם הכ"מ בשם הרי"ק דב"ה לטעמייהו דב"ש קאמר. אין נראה כן מהגמרא. דהא לא קמפלגי אלא באם מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ודוק. צ"ע:

ומ"מראשון נ"ל עיקר. דהיכירא הוא דעבדי בהכי. כשיאכל ע"י פשוטי כלי עץ שמתוך כך יזכור. וכאותה שאמרו שילהי הניזקין [דף ס"ב ע"א] בחבר העושה עיסתו של ע"ה ומפריש חלתו בטהרה. שמניחה בכפישה או באנחותא. שהן פשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה. כי היכי דליהוי ליה היכרא לע"ה. ולא יגע בתרומה עצמה. דאי משום טומאה דע"ה לא הוה צריך לכלים דלאו בני קבולי טומאה. דע"ה אינו מטמא כלים כמו שאינו מטמא בהסט. כדכתבו שם רש"י ותו' שאינו כזב ודוק. והכא נמי דכוותה והוא הנכון:

**שביהודה נאמנין.**עיין פירוש הרע"ב וכתבו התוספ' אבל צ"ע היאך עולין לרגל מן הגליל. הא כיון דאפסקיה רצועה נטמא. ותירץ בתי"ט שהקילו לגבי עליית הרגל כדלקמן מ"ו שהם אמרו והם אמרו עכ"ד:

ואינומספיק כלל דאין ענין טומאת ע"ה לכאן. דקילא טובא וקלישא טומאתיה. ושאני נמי תרומה דחמירא להו בלא"ה. ומשום דקאמר איהו מיהת. ומסהיד אטהרתה:

ותוטעמא רבה אית בה. כדי שלא יהא כל א' בונה במה לעצמו. ועוד התם ברגל עצמו קיימינן דחזקתן טהורין מכל הלין א"א להחמיר שם.

אבלכאן לאיזה הכרח יקילו בטומאת ארץ העמים החמורה. שהוא ספק גמור של תורה והרי יכול לטהר עצמו. ויקדימו בני הגליל עלייתן. בכדי שיקבלו הזאה לפני הרגל ומה המונע:

לכןלא יכולתי לירד ג"כ לסוף דעת התו' בקושיא זו. ואי איתא דאינן יכולין להקדים עלייתן כל כך. (מה שנעלם ממני באמת ומדוע לא. ובגמרא דמ"ק פ"ג מוכח דל' יום קודם הרגל מתחילין לעלות. עמ"ש בס"ד בחי' פ"ק דפסחים) אולי י"ל שמותרין ע"י בדיקה. כדרך ששנינו בטומאת בית הפרס שבודקין לעושי פסח (בבתר' דאהלות [משנה ד']) ואעפ"י שהוחזקה טומאה ודוק. אבל אין נראה שלא יעמידו דבריהם כאן ויתירוה בכדי:

**אבל מניחה לגת הבאה.**ע"ה היודע דין זה מניחה. אבל חבר שעבר וקיבל בעיא היא בגמ'. רצונך לידע אם נפשטה במסקנא. עמ"ש בס"ד במ"ט פ"ו דדמאי:

**מן המודיעית ולפנים.**יש לדקדק דלא תני וכמדתה לכל רוח כו' ונראה בעיני שכן היו מוכרי קדרות שוכנים באותו מחוז עכ"ל תי"ט:

קושטאקאמר דודאי אי אפשר להיות באופן אחר. וטעמא רבה אית בה משום דאין עושין כבשונות אלא למזרח העיר. כדאית' בתוספת דפרק לא יחפור. וכדתנן נמי גבי בורסקי התם [דף כ"ה ע"א] במתני' דטעמא חדא היא. מפני שרוח מערבית קשה. ומוליכה את הריח רע והעשן למרחוק חוץ לעיר. אבל רוח מזרחית נוחה כמ"ש רש"י ותו' שם:

ולכןבודאי לא היו יכולים להיות כבשונות לכל רוח. ומודיעית במזרחה של ירושלים היתה לפ"ז. וכמדומני שכן משמע בס' יוסיפון או זולתו שקראתיו ושכחתי. שהר המודיעית הוא למזרח ירושלם. והרי זה א"כ דבר מוכרח וברור בטעמו:

**ואומרים להם.**לכהנים ע"ה ההולכים להיכל להשתחוות. כ"פ רש"י ותו':

וששנינובפ"ג דיומא [ד' ל' ע"א] אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול. וכ"ש להיכל. שאפילו בין האולם ולמזבח אינן רשאין לבוא. ואפילו טבלו אם לא קדשו ג"כ ידיהם ורגליהם. והבא שם רק בלי קידוש אפילו הוא כ"ג מפציעין את מוחו. כדאיתא בתוספתא דכלים הביאוה התו' רפ"ק דיומא [ד' ה' ע"ב ד"ה להביא] עאכ"ו להיכל ובלי טבילה שהוא נמנע:

צריךלומר שלא היו חוקרין על כך. אלא הכהנים נאמנון עליו. ואפי' היו מעמידים שומרים שמא לא השגיחו היטב. וכמ"ש שם לשמעון הצנוע אלא שלא מצאך בעל הפול:

אךלא ידעתי מהו הדוחק להעמידה דווקא בכהנים ע"ה. דאי בדידעי בהו. ודאי דאפי' ברגל אין מניחין אותן ליכנס להיכל. אלא דלא ידעי בהו. וכיון דכהנים ע"ה חשידי אהכי דיכנסו להיכל בטומאה אף שהוא בכרת. ישראל ע"ה נמי פשיטא דחשידי ולא ידעי או דלא חיישי לאיסור ביאה דהיכל. ודילמא אגב איצצא דחקי ועיילי ולא ידעי בהו:

**מפני שהן מצופין.**התי"ט האריך לשון על הפ"א שזכר הרע"ב בשם הר"מ ז"ל שהוא ע"פ האב"א דבגמרא:

ולדעתיהוא טורח בחנם. כי הכוונה פשוט' שחכמים באו ליתן טעם לטהרתן של מזבח הזהב והנחושת לומר שאין השם גורם שאע"פ שנקראין מזבח הזה והנחושת וראויין לקבלת טומאה. אעפ"כ טהורין מפני שהן מצופין בלבד. ואינן עשויין עשת נחושת וזהב אלא מצופין הן בלבד על דבר אחר:

וה"קהרע"ב נמי דטעמא דטהורין לפי שהן מצופין. דבשלמא אי הוו גופן דמתכות היו טמאין ככלי שטף. משא"כ עכשיו שאין גופן מתכות. שכל עצמן אינן אלא עץ. וכ"ע העשוי לנחת ג"כ אינו מטמא:

ותלמודאנמי אתי שפיר. דהכי קאמרי ליה רבנן לר"א. מה דעתך דנקטת טעמ' דשהן כקרקע. משום דאל"ה הוו טמאין בודאי מחמת הציפוי. לא היא אילמלא לא היו מצופין אלא עשויין מקשה. היית צריך לכך. אבל מפני שהן מצופין בלבד טהורין בלא"ה. ובכן אשרי מסכת חגיגה שיצאה בטהרה. יהר"צ שנזכה לבנין בית הבחירה. דביר ואולם מזבח ועזרה. בריך רחמנא דסייען מריש עד כען:

סליקא לה מסכת חגיגה בס"ד

בנל"ך ולאע"י