Lechem Shamayim on Mishnah Eruvin Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה לחם והפליגה ספינתם בים בגמרא מוקי לה ברקק פחות מעשרה. ואינו דוחק כל כך. אע"ג דקרי ליה ים. כי ברוב המקומות ספינות הפורשות לים. מן הנהר המושך אליו הן פורשות. ורוב נהרות בתחלת משיכתן. אצל הערים היושבות על שפתן. שם אינן עמוקים הרבה. בפרט הספינות הגדולות הפורשות בים. על פי הרוב אין תחתיהן גבוה מקרקע המים י"ט. וכשהן טעונות לא יוכלו לקרבה אל הנמל כלל. מפני שנוגעות בקרקע.
והיינו בתוך התחום. מוקי לה בגמרא במהלכת ברקק שאינו עמוק עשרה. אבל למעלה מעשרה קיי"ל דאין תחומין. לפי שטת רוב הפוסקים. דאע"ג דהיא בעיא דלא איפשיטא. הו"ל ספקא בדרבנן ולקולא. דהליכת חוץ לתחום בכרמלית אינה אלא מדרבנן. לדעת הרמב"ם בתשובה באגרתו משום דלא דמי לדגלי המדבר:
וצ"עמנ"ל. דלא מצינו שהזכירו דגלי מדבר אלא לענין ר"ה לחייב על העברת ד"א. אבל חוץ לתחום דאיסורו משום הליכה מרובה מה לי בר"ה או בכרמלית. אדרבה נראה דטפי אסירא במקום שאין רבים מצויין. דהא הליכה דחוץ לתחום ממחנה ישראל גמרינן. והתם חוץ למחנה דאינו דומה לדגלי המדבר הוא דנאסר. אף על פי שהדעת נוטה קצת למ"ש הרמב"ם ז"ל. לפי שלא נאסרה ההליכה כל שהיא ברה"י. שאם שבת בעיר גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה. אבל באמת אינה כל כך ראיה דעיר מוקפת חשובה מקום א' ואיסור הליכה נפיק מקרא דאל יצא איש ממקומו. משא"כ בכרמלית דוק:
משנה לחם בלח"שס"ד דוק. נ"ב ותדע עוד מהא דמיבעיא לן אם יש תחומין למעלה מעשרה. ולא איפשיטא. ואם איתא דלא נאסר חוץ לתחום אלא בר"ה דווקא. תיפוק ליה דאין ר"ה למעלה מעשרה. ומקום פטור הוי. והא ודאי לא דמי לדגלי המדבר. ומ"ט מספקא לן. ש"מ על כרחך דלא ס"ל לסתם תלמודא הכי. ולא מספקא ליה אלא בלמעלה מעשרה. אי מקרי הליכה. מיהא בלמטה מעשרה. לא מספקא מילתא. אפילו הוי נמי מקום פטור. או כרמלית דעדיפא ודאי. ועמ"ש בס"ד במו"ק (סת"ד) ודוק.
משנה לחם ונכנסלעיר. במתכוין. עחי"ג.
משנה לחם אלא ד"א לכל רוח. וטעמייהו דרבנן בהא. נ"ל דנפקא להו מקרא יתירא. דלכתוב שבו איש תחתיו ותו לא. או נכתוב שבו איש במקומו. אל יצא איש ממקומו. למה לי. ריבתה לו תורה מקום.
משנה לחם א"ל אלא ד"אעתי"ט בשם תו'. דקומתו ש"א בינוני ג"א בלא ראשו. הכי מוכח נמי בהדיא בגמרא ר"פ מש"א. דמשח ארבע גרמידי כו'.
**העני מערב ברגליו.**הא דכתב הרע"ב שוין באומר שביתתי במקום פלוני שאינו קונה אא"כ הוא עני או בא בדרך שאין עמו פת. ופירש בתי"ט דה"ק או בא בדרך אע"פ שיש עמו פת הוי כמי שאין עמו פת. הואיל בדרך הוא וחשכה לו כדמסיק עכ"ל:
קושיאקאמר לענינא דמסיק. דאיירי בחשכה לו בדרך. מיהו מדנקט הרע"ב תרתי עני או בא בדרך. משמע דס"ל דעני קונה באומר שביתתי במקום פלוני. אפי' יש שהות ביום שיכול להגיע שם בנחת. אפ"ה א"צ אלא אמירה בעלמא. דאל"ה מאי איריא דהוא עני. הא אפילו נהוי נמי עשיר קנה במקום שאמר. דהו"ל עני לגבי מקום פלוני. דלא בעינן שיגיע לשם בפועל. אלא כדי שיגיע. (ובאמת דהכי משמ' מפי' הר"מ ז"ל. דכל שאינו יכול להגיע לשם מבע"י בלי שירוץ. עני קרי ליה. משום דלא אפשר ליה לאמטוייה לפת להתם בהליכה בינונית. ואליביה חדא קתני זוהי שאמרו העני כו'. דעני היינו דאינו יכול להגיע לשם. אבל להרע"ב תרתי למה ליה. דמאי נפקא מנה שהוא עני. תיפוק ליה משום דא"א לו להגיע לשם. והו"ל נמי עני לגבי אותו מקום):
אלאודאי כדאמרן דס"ל לעני הותר לקנות באמירה בכל גונא. אפי' איכא שהות ביום טובא. ואהא קאי נמי דקאמר או בא בדרך ואין עמו פת. דר"ל ג"כ מי שהוא בדרך אע"ג דהוא עשיר בביתו. אלא שבדרך אכל כל לחמו ואין עמו פת עכשיו. אע"פ שעדיין יש שהות לערב בפת או ברגל. הרי דינו כעני כיון שהוא עני באותה שעה. וקונה עירוב באמירה אפ לו במקום פלוני. וה"ה לעשיר בדרך אלא שאינו יכול להגיע. והא דמסיק והאומר שביתתי במקום פלוני אינו קונה אא"כ יש שהות כו'. קמהדר אעשיר הקונה באמירה מפני שאנו יכול להגיע לשם מבע"י. דהו"ל עני. ואשמעינן השתא דל"ת שאינו יכול להגיע כלל. אלא מ"מ צריך שהות כדי לרוץ ולהגיע לשם. קודם שעת קניית עירוב. ומדה זו שוה בין בעני בין בעשיר. אבל חומר בעשיר לענין שאם יש שהות הרבה. שאז צריך עכ"פ לערב ברגליו או בפת. משא"כ בעני שדיו באמירה ודוק היטב: