וכן הנשיא שעבר מגדולתומוקי ליה בגמרא שנצטרע. כדאשכחן בעוזיה. והיינו משום דמצורע חשוב כמת. נראה דבאופן אחר לא משכחינן דעבר מגדולתו. אפילו העבירוהו. כענין שאירע באמציה. שהיה תפוס ביד יואש מי"ש. וכן כשקשרו עליו וינס לכישה. מלך עוזיה בנו במקומו ט"ו שנה. אעפ"כ דין נשיא היה לו. וכן אתה מוצא ביהואחז יהויכין צדקיהו. שהועברו מגדולתם. בודאי מעלת נשיאותם לא עברה בשביל כך. שאין אדם יכול להפקיעה מהם כל ימי חייהם. גם נ"ל. זהו דווקא. במלכי בית דוד שניתנה לו המלכות ולזרעו ברית מלח עולם. משא"כ במלכי ישראל. אע"פ שבעודם בגדולתם. דין נשיא להם. כמ"ש בגמ' אבל משעברו. עברו. והרי הן כהדיוט לעולם.

**אין בין כהן משיח כו'.**עמ"ש בס"ד מ"ו פ"ב דמכות.

ואין בין כהן משמש לכהן שעברעיין בס' באר שבע שהאריך בלשון הגמרא כשאמרו משוח קודם למרובה. היאך אפשר דלהוו בזמן אחד. ועיין בלח"ש פ"ק דיומא. ועתה ראיתי להרב הנ"ל שנגע ג"כ בזה ודחהו. דא"כ לא נקרא משוח. אלא כהן שעבר כו'. ואת"ל הא דקאמר משוח קודם למרובה איירי לאחר יוה"כ כו'. והא דקאמר מרובה קודם למשוח שעבר מחמת קריו איירי ביה"כ עצמו. גם זה א"א דא"כ לא הי"ל לקרותו להראשון משוח ולשני מרובה אלא הו"ל לקרותו לראשון כהן משמש. ולשני כהן שעבר. ולענ"ד מה שדחה. הוא האמת. ואין בו שום דוחק כל עיקר. ואי משום כהן שעבר. לא קשיא מידי. דכהן שעבר פירושו. שהועבר מן הכהונה גדולה לגמרי. כגון מחמת חולי או זקנה שאינו יכול לשמש עוד. והוצרכו למנות אחר תחתיו בחייו. או מחמת אלמות המלכים. שאפשר ארע בבית ראשון ג"כ. כמו שהיה מצוי בבית שני. זה פשוט. מעתה בכדי טרח בס' הנ"ל בכל שקלא וטריא אריכא ההוא. ולא אסיק מניה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא.

האיש קודם להחיותוהאשה לכסות כו'. להיות מסיק ב"י דה"פ. להצילם אם טובעים בנהר. ונקט כסות וה"ה לאכילה דחד טעמא הוא ע"כ.

ר"לשאין דרכה של אשה לחזר על הפתחים. כמו האיש. מיהו נ"ל פשוט דהיינו כשאין שם סכנת נפש. אבל אם יש פקוח נפש בדבר. כגון שצריך לפרנס איש ואשה כאחת. אם לא ימותו ברעבון. ואין שם כדי לפרנס שניהם. או שהם חולים. וצריך להאכילם. כה"ג ודאי האיש קודם. ובכלל להחיות הוא דהוי.

ולהוציאה מבית השביעיין אבן בוחן.

בזמן ששניהם עומדים לקלקלהמזומנים לכך. אע"ג דשבי כולהו איתנהו ביה מסתמא. א"ה לא דמי להיכא דידעינן בודאי דרוצים לקלקלו.

א"נהשתא מיירי בנכרים שבקשו מישראל. לתת להם איש או אשה לקלקל עמהם. נותנין להם אשה קודם. דומיא דמעשה שהיה בפלגש בגבעה (ולמדנוה ג"כ מן התורה. ע"פ המחשבה עכ"פ) ואע"ג דתנן התם אל ימסרו להם נפש אחת מישראל. היינו בשוין. ר"ל שכולן נשים. או כולם אנשים. דמאי חזית דדמא דהיאך סומק טפי כו'. אבל איש קודם לאשה מטעם הירושלמי. וא"ת למאי צריך לטעמא דאין דרכו בכך. תיפוק ליה דאיהו חמיר. וי"ל לא נצרכה אלא לנערה המאורסה. אע"ג דחמירא וגורם ממזרות (אע"פ שהולד כשר אליבא דהילכתא) גם יש לחוש שנאסרת על בעלה. כשנמסרת ברצון. א"נ שאני הכא. דאיירי כשיד גוים תקיפה על עצמן. ואין ספוק בידינו לפדות אלא אחד. והתם בתרומות בלמסור בידים עסקינן. דכה"ג דילמא לא שנא איש או אשה. לעולם אין מוסרין. אע"ג דתנן התם נשים. אורחא דמילתא הוא דנקט ומעשה שהיה. מאן לימא דשפיר עבד.

לקלקלהפירש רע"ב לביאה כו'. כלומר האשה לביאה. והאיש למשכב זכור. דכה"ג שניהם קרקע עולם נחשבים. ונ"ל שהוא הדין לאיש שרוצים לאנסו שיבוא על הערוה (וכותית בכלל. כמ"ש בס"ד בפנת אבן בוחן) וכן האשה. אע"ג דלכאורה כה"ג הו"ל האיש דרכו בכך. פשיטא שהאיש קודם. או משום הך טעמא גופא דירושלמי. שאין דרכו בכך. כי האיש דרכו לכבוש. ולא להכבש. ואם משום שקדושתו מרובה. ועוד דשאני אשה דקרקע עולם. ובאיש אין קשוי אלא לדעת. ואפילו המוקשה. מיהת איש חמיר.

וממזר לנתיןזה בא מטפה כשרה כו'. ואפילו ממזרת שילדה מעבד ונכרי שהולד ממזר ע"כ.

ונ"לההיא לאו משום צד עבדות שבו. שהיא טפה פסולה. היא גרמה לו. דהא קיי"ל עבד וגוי הבא על בת ישראל. הולד כשר אפילו מאשת איש. דרחמנא אפקריה לזרעיה. וכמאן דליתיה דמי. א"כ אין כאן שום טפה פסולה מצד זה. רק מצד אמו. שהולד כמותה. ולא גרע מנה. דמהני לה שבאה מטפה כשרה. מ"מ נ"ל דבן הישראלית מגוי ועבד. וישראל גמור. הישראל הוא קודם לכל דבר. דהא קיי"ל מזהמין את הולד ופסול לכהונה. נמצאת קדושת ישראל מרובה. אע"פ שזולת זה גם הראשון דינו כישראל לכל דבריו.

ברוך שעזרני לסיים סדר נזיקין. ויצילני ממעיקין ומזיקין. ויעזרני על דבר כבוד שמו ותורתו להתחיל סדר קדשים. ולגמור כל הש"ס בבאורים ישרים הכרחיים ולמלאות החסר בפירושים. ולהרים מכרם חמד המשנה כל אבני מכשול בהבנה ולהכות בסלעי העיון הקשים. ויזובו מים צלולים מים קרים נוזלים יבכר פירות לחדשים. והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה להשביע נפש שוקקה ולרוות כל צמא למים לשמוע כלמודים דבר ה' דורשים יומם ולילה ולא חשים.