לקבל קתונותשל מתכות. ז"ל תי"ט בשם הר"מ בחבורו. במ"כ קטרח בכדי. דלא נ"מ מדי (מה לנו בחומרו) יותר היה צריך להודיענו מדתו של קתון. שהוא הנדרש. מאי אכפת לן אם הם של מתכת. או של חרס. או עץ. והא פשיטא ליכא קפידא הכא בשעור כבדותן של הכלים הללו. אלא בכמות שמחזיקין השברים קמשער תנא. אלא שאין מדתן ידועה לנו (והיתה ידועה להם) אם אמנם יש ללמוד מדת הקתון מאותו של כ"ג בי"כ. שהיה בו עכ"פ כדי לקדש ממימיו. ידיו ורגליו. שהוא ודאי גדול יתר מאד מסתם קתון. והוא של זהב. דוגמתו נקרא כן קתון גדול של זהב. פ"ג דתמיד. וכמ"ש שם בס"ד.

הקנטרנ"ל מלשון קנטרין. שהוא תרגום של ככרים. שכן יש לבנאים משקולת כבדה. להכביד על הנדבך של בנין. להשוותו. או לתלות בו חוט המשקולת. שמעיין הבנאי על ידו. לידע אם הכותל שוה וישר כל צרכו.

והדקוריחדו לו השם. בשינוי משקל. להבדילו מדקר נעוץ (דריש ביצה) שמשמש עם הקרקע. וזה של חרש. משמש אדם במלאכה. לכן קראו לו שם אחר בשינוי קצת.

הקטרבנ"ל הוא מורכב משתי מלות. קטר בקר.

מאימתי מקבל טומאה בסייף שהעלה חלודה איירי כו' רע"ב. איני יודע מה מזקיקנו לכך. אפי' תימה בחדשים יוצאים מתחת ידי החרש איירי. הני סייף וסכין. גלמי כלי מתכות נינהו. כיון דאכתי מחסרי שיפה והשחזה. טהורין הן. עמש"ל פי"א מ"ג.

משישופנולרע"ב. כלי יש לצורפים כו'. שקרוי הפצירה פים. כצ"ל.

הזה עליהן נשברו בו ביום וחזר והזה עליהן שנית בו ביוםר"ל הזה ביום השלישי לטומאתם. ואם לא הזה עליהם עד שהתיכן. צריך להמתין. אחר הזאה ראשונה. ושונה ומזה ברביעי. והכי איתא בתוספתא. ונ"ל כי אז א"צ שתהא הזאה ראשונה בשלישי. אלא אפילו בו ביום שנטמאו סגי. דהא ודאי שלישי בלא רביעי. לא כלום היא. אלא שתי הזאות להיכרא בעלמא בעינן עם הפסקה ביניהם. אי הפסקת שבירה. או הפסקת יום או ימים. מיהו לא קפיד ר"א אלא אחדא מהני תרתי. דליהוי כעין דאורייתא. ר"ל או הזאה ראשונה (קודם שבירה. ושניה אחר שבירה. ותרוייהו) בשלישי. או הזאה שניה ברביעי לראשונה.