משנהזו שנויה להלן פט"ו. וע"ש.

כלי עץ כלי עור כלי עצם כ"זסימן תלת עיינין. וחד זיי"ן.

מתטמאים ומטמאים מאחוריהם כו' ממילא שמעינן דפשוטיהן טהורין. אפ"ה תני דיצי פשוטין להלן משנה ג'.

כלי נתרעתי"ט לשון ר"מ שהם כלי אלטפל בערבי.

זהסיוע לדברי ריב"ש בתשובותיו (סל"ה) שנחלק עם רשב"ץ. לענין החפיפה. בנתר זה. וכן באמת יש נטיה יותר לפירושו של ריב"ש. לכן נכון לחוש לדבריו. ודע שבפירוש הר"מ כאן. יש השמטה ושבוש מעתיק קשה משונה מאד. ז"ל הנדפס שם. ובכל מקום שאמרו זה אינו מן הכופר בע"ז והנה כל הבא ומסתכל בלשון זה. ועמד משתומם. וקראו שמו מן. כי לא ידעו מה הוא. אבל חסר כאן הציון מלשון המשנה. כי הוא התחלת הענין. דהיינו כלי נתר רצה הר"מ לפרש מהו נתר. ואמר ובכ"מ שאמרו זה הלשון נתר. אינו מין (כצ"ל) הכופר. ר"ל מין אדמה שנקרא קאפי"ר. או קאנפי"ר. ובספר רפואות נקרא כופר. וכן בתורה וכפרת אותה בכופר. ופשיטא שאינו מענין אשכול הכופר דקרא. שהוא מין צמח ופרי אילן הבושם. רק אחר זה הביא הר"מ לשון גמרא דע"ז לראיה. והוא בפא"מ (דל"ב) מאי כלי נתר כו'. ומפרש שהוא כלי הטפל. והוא מין אדמה. הנקרא קריי"ד בל"א. לדעת הריב"ש. אכן לדעת בעל מחלוקתן רשב"ץ. מין אלו"ם הוא. כפירש"י. במחפורת של צרי"ף.

שם(דס"א) וא"א לעשותו אלא רקיק דק מאד שיהיה עב דפנו קרוב מעלה. לפי שאם היה עב מזה (יצטרך) שיתן האש בתוכו (ויפסד) לדקות כו'. כך נ"ל לתקן לשונו שיהא מובן.

שםשהם נשים. הוא מלשון נא ומבושל.

והספינהע"ל תי"ט. עד אבל ספינה של חרס אע"ג שאינו מיטלטל מלא וריקן טמא.

לשוןמגומגם. ור"ל היה לה להיות טמאה. וכמו שהוא באמת אליבא דחנניה. של חרס טמאה היא. קמ"ל. ומתניתין דלא כחנניה.

זה הכללז"ל תי"ט. משונה זה הכלל כו' והכא אינו ענין למ"ש נשנה. יש לנו דוגמתו פ"ג דפסחים. זה הכלל תפח כו'. אבל לא ידעתי מה הזקיקו לכך. אלא הכא נמי ודאי אדלעיל קאי. לבאר מה שהקדים. כי אלה הטהורים שבכ"ח. טהורים הם לגמרי. ואין להם אחוריים. לחליקה אלא כיון שאין להם תוך. הרי הם טהורים בכל אופן שלא תאמר אע"פ שאינם מתטמאים מתוכם. לפי שאינם דומיא לשק. ותוכם אינו קרוי תוך. מ"ד יהא דינם ככלי שטף. דתוכם כברם שוה. או להפך. סד"א אי נגעה טומאה באחוריהם. יהו אחוריהם בלבד טמאים. וחלוק מתוכם. קמ"ל דלית בהו שום צד טומאה. היינו דקתני ברישא הטהורים שבכ"ח. לומר לך שטהורים גמורים הם בהחלט. ועדיין צל"ע בהשגת ראב"ד אי"ה.

**כל שאין לו כו'.**ע"ל רע"ב קמ"ל דאין. טומאת אחורים כו'. כצ"ל. וז"ל תי"ט. זה הלשון איכא למטעי ביה ולומר שכוונתו שצריך שיהיו שני תנאים בטומאת אחורים. שיחסר אין בהם טומאה אחורים. יש כאן חסרון וגמגום. נלעג לשון אין בינה. כמדומה יש בו השמטה ולישנא קטיעא הוא. כך צ"ל שיהא כ"ח ושיהיה לו תוך. ואם חסר אחת מאלה. אין בהם טומאת אחורים כו'. זולת זה התקון. אינו מובן.

ניירות ע"ל תי"ט. עד לא ידענא מאי טומאה שייכא ביה. אשתמיטיה משנה (מ"ו פרק י"ז דמכילתין) שלמה. העושה כיס מעור המצה. ומן הנייר טמא (ולכן גם גרסת וכסוי חביות ניירות. היא עיקר בעיני. דומיא דההיא דעושה כיס וכלי קבול) ואין פירושו על שם מקום. אלא כענין הנייר הנ"ל. וכמשמעו בכל מקום.

ובית שקועו של גר מטמא באוירכתי"ט לא ידענא למאי דייק. ע"פ דלקמן מ"ד. תדע דתנא דווקנא הוא. ובדווקא נקט בית שקועו. הוא דמטמא באויר. משום דנהי דתוך שלו חשוב תוך. מיהו שאר הכלי. שאין לו תוך. ודאי אינו מטמא באויר. אלא נדון כבית יד שלו. דמטמא במגע בלחוד. זה ברור מאד. אבל הר"ש שפיר קאמר. דר"א דמסרק ודאי כדי נסיב באויר. דאם אין לו תוך כלל. ואינו מטמא באויר. גם במגע אינו מטמא. דוק.

בפ' ר"שסוף המשנה. ולענין טומאת משקין דרבנן. (פלגא להאי גיסא) ופלגא להאי גיסא. כצ"ל.