עתי"טסד"ה ואפילו ז"ל. וגם אקבע איסורא פירוש שעשה בבה"ש קרוב למ"ש דאקבע איסורא כל היום.

צ"עלר"י במשנה דבסמוך דנד"ה פטור אף בשניהם אסורים. כ"ש באחד מותר. ומשמע דהכא כ"ע מודו. גם צ"ע. אי חשיב כה"ג אקבע איסורא. א"כ מי נימא נמי. כי אתרמי דהויא חתיכה של חלב לפניו היום. וחתיכה של שומן מחר (או אפכא) ואכל אחת מהן. ואינו יודע באיזה יום אכל. שאחת היתה לפניו היום. והשנית ביום אחר. דחייב נמי באשם תלוי.

שבת וי"כ ועשה מלאכה בה"שמזו המשנה קצת סיוע. לדעת הסוברים דקיי"ל עירוב והוצאה לי"כ. וכמסקנא בגמרא דמכלתין (די"ג) ולא דחיה בעלמא היא (אע"ג דביומא דהוא עיקר י"כ. קבע תלמודא לדרפרם סתמא) מדסתם לן תנא הכא. משמע דבכל מלאכה מל"ט מלאכות. יש חיוב חטאת בי"כ כמו בשבת. וכפשטא דמתניתין דאין בין דפ"ק מגלה. דמוכחא נמי הכי.

וישלדקדק מה ענין אשם תלוי לכאן. הרי שנינו חייבי אשמות תלוין שעבר עליהן י"כ פטורין. ואפילו אי איירי בשחל י"כ קודם שבת. הא נמי תנן שכל היום מכפר. ואפילו בא לידו ספק עברה עם חשכה. ובה"ש נמי היינו עם חשכה. ותנינא י"כ מכפר עד שתחשך. ועוד בין השמשות ספק הוי. ושמא יום הוא. וכבר כיפר לו י"כ כפרתו. ואיך אפשר לחייבו חטאת להביא חולין לעזרה. ואם איתא דמשום ספק. חייביה ר"א. אשם תלוי הוא דבעי אתויי. מיהו בגמרא שילהי פ"ק דשבועות. קאמר תלמודא. משכחת לה דאכל סמוך לשקיעת החמה. דלא הוה שהות לכפורי ליה (ועיין גמרא דמכלתין דז"א) משמע שאין י"כ מכפר אלא כשעבר עליו רגע מן היום אחר שעשה העברה. ואתיא שפיר הך דהכא.

איבראאכתי ההיא לא ניחא. דאי הכי. היכי נתרגם מתניתין דשלהי מכלתין. דקפסיק ותני. מי שבא לידו ספק עברה אפילו עם חשכה. פטור. שכל היום מכפר. מוכח בהדיא דליכא לאשכוחי לחיובא בי"כ. אפילו בא חטא לידו בסוף היום. ולא נשאר ממנו כלום אחר שחטא. אעפ"כ היום מכפר. באותה שעה שחטא בה. והכי נמי מוכח מההיא דבבא בן בוטא. שלא היו מניחין אותו להביא אשם תלוי ביום שאחר י"כ. עד שיכנס לספק. הא קמן דחטא של י"כ לא משכחינן לגמרי. דלהוי צריך כפרה אחריתא.

ושמאיש לחלק בין כפרת שוגג. דמספיקא לא מחייבינן ליה לאתויי קרבן. ובין כפרה דמזיד אליבא דרבי. דבעי דווקא עצומו של יום. ולא ידענא טעמא לפלוגי בכה"ג (ואי משום כרת דיומיה. איכא לאוקמה בשמת בו ביום) ועכ"ז לא הועלנו בהבנת משנתנו.

וי"למי לא איכא בבא בן בוטא. דקאי כוותיה דר"א. והיינו דקמשתבע המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא. דהא ודאי איהו מודה די"כ מכפר אשוגג. אלא ע"כ דאיהו הכי ס"ל. דאף ספק דשוגג. אין לו בו כפרה. אלא בשעבר עליו קצת מן היום. ואחר שבא הספק לידו. משו"ה לדידיה מיקרי נמי נכנס לספק סמוך לשקיעת החמה. וה"ה וכ"ש ודאו דשוגג. שאינו מתכפר בו בהודע לו חטאתו. אלא ע"י חטאת. וכיון דבה"ש ספק הוא לר"א. נמצא ממ"נ חייב חטאת. כיון שעכ"פ לא עבר עליו רגע בי"כ. אחר שבא לידו חיוב חטאת. והיינו כדאוקימנא. דאקלע י"כ מקמי שבת (וצ"ל דלישנא דמתניתין לא דיקא) נמצא ר"א ובבא ב"ב אמרו ד"א. אע"ג דבבא לא עבד בה עובדא. שלא לעבור על דברי חבריו. ודילמא. ודאי עדיף ליה נמי.