Lechem Shamayim on Mishnah Maaser Sheni Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**מפני שהוא מוסיף על הקרן.**ותוספת דקרן עדיפא מפני שעל החומש יכול להערים עכ"ל הרע"ב:
וצריךביאור דמאי מהני שיכול להערים הא לא קמערים. ואמאי מפסדינן למ"ש כולי האי. ולשון הירו' שהביא הר"ש כך הוא א"ר בון והוא שיכול להערים עליו ולפוטרו מחומש. וזה מבואר שכך כוונתו דלא שנו של סלע ואיסר קודם. אלא כשבעל הבית יכול עדיין להערים עליו. דהיינו שכשאומר בסלע רוצה הוא נפדותו. אבל אין המעות בידו שיפדנו הוא עצמו (ופשיטא דבאמירה לא מתחייב בחומש. ואפי' לר"י דלקמן מ"ז דס"ל א"צ לפרש. היינו במחלל בודאי. אלא שלא פירש על איזה מעות כמ"ש שם. אבל הכא מיירי בשומא לחוד ששמין את המעשר בכמה הוא שוה לפדותו. ומי שיתן יתר הוא יפדנו ויחללנו דו"ק). אלא כוונת שיפדהו בסלע ע"י בנו ובתו עבדו ושפחתו להערמה כדלקמן. דלא צריך לאוסופי חומש. משו"ה של סלע ואיסר ודאי קודם שהוא מוסיף על הקרן בודאי:
אבלכשפודהו בעצמו ורוצה להוסיף חומש בלי ספק שהא קודם כדי שישתכר מעשר שני. וליכא עדיפותא לקרן אלא כי מספקינן בכוונתו דבע"ה. דאי יהבינן ליה בסלע שמא רצונו לפדותו בסלע. ע"י אחר:
והאדתני רישא בע"ה קודם מפני שמוסיף חומש אפי' אי מיירי דומיא דסיפ' דפרישנ' בשיכול לפוטרו. אפ"ה איהו קדים. כיון דלא קמפסיד מ"ש מידי. אף אם יפדהו בהערמה. ודקאמר מפני שמוסיף. ר"ל דהא שייך בחומש. ואיכא נמי מעליותא דילמא באמת בעי לאוסופי חומש ולא אערומי קמערים. דעל כרחך איהו קדים טפי. כך נ"ל ברור ואפשר להסכימו עמ"ש בתלמודנו בפ' המקדיש [ערכין דף כ"ז ע"ב]:
מערימיןעל מ"ש. לפדותו בלי חומש:
**משך.**פירש הרע"ב המוכר עמ"ש ריש מכילתין בס"ד:
**הפודה מעשר שני ולא קרא שם.**כגון שהיו מעות מונחין לפניו או עסוק בהן. או את"ל שהיו לו מעות ברשותו ודעתו עליהן. ואמר מעשר שני זה דהא מחולל על המעות. סתם. שלא פירש איזה מעות יהיו פדיונו. דיי. אבל ודאי צריך להוציא בשפתיו שמחללו כך נ"ל:
**ואפי'**את"ל בשתיקה נמי הוי פדיון. עכ"פ צריך שיגמור בלבו. ויניח סלע כנגד מ"ש. ויכוין שיהא זה מחולל על זה. אבל בלא כוונה כגון ששם המעשר ואפי' אמר בכך וכך שוה המעשר אם אפדנו כענין שפירשתי לעיל מ"ג. ודאי שאינו מחולל בכך כמ"ש שם וק"ל:
**ובה"א בודאי י"א.**ז"ל תי"ט פי' הרע"ב אם נשאר על האיסר של ודאי א' מעשרה ותמיהא לי דאין י"א דב"ה כי"א דת"ק עכ"ל:
ולאירדתי לסוף דעתו מאי קסבר דהא ודאי די"א דב"ה הוי ממש דומיא די"א דת"ק. דהכוונה בשניהם שא' מי"א מאיסר יוצא נחולין ואין בזה ספק שהכל א' ושוה ממש לפירוש זה. ולישנא דהרע"ב אטעייה לפום ריהטא. וק"ל:
וברורמאד שפירוש הרמב"ם במשנתינו הוא המתקבל ביותר. עם שלא נמלט מדוחק בלשון שהי"ל לומר אוכל עליו עד אחד עשר באיסר. דאוכל עליו משמע בכל דוכתא דאוכל בקדושת מעשר. והכא צריך לפרש איפכא אוכל עליו בתורת חולין אחד עשר באיסר. וכן יפורש י"א דב"ה ואין להאריך בזה:
ואולםהרא"ש ז"ל הוסיף התימה על פי' הר"מ ז"ל. באומרו וק"ל היאך מזלזלין בו להוציא לכתחלה לחולין פחות מש"פ. הא אמרי' בפ' הזהב [ד' נ"ב ע"ב] מ"ש שאין בו ש"פ אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות. ועוד דמ"ש אין מוסיפין חומש בפדיונו אלא בפדיון ראשון וכשמתחלל איסר זה א"צ להוסיף חומש עכ"ל. והנך קושיי אלימי טובא לכאורה:
איבראכי מעיינינן בהו לא קשיין לגמרי. דאדרבה מהתם מוכח דמשה שפיר קאמר. דטעמא מאי אומר הוא וחומשו מחולל על המעות הראשונות משום דא"א לצמצם מעותיו. והכא נמי איסר זה כשחיללו מתחלה על מ"ש. בודאי פדאו בריוח. שלא פדה בו מ"ש באיסר שלם אלא בפחות. משו"ה כשנשתייר בו חלק י"א שלא אכלו בקדושת מעשר. הרי הוא חולין (אף על גב דמדרבנן איתפיס ליה כוליה לאוכלו לכתחלה כולו מעשר. כדמשמע מפירש"י בפרק הזהב. מ"מ הכא מיירי בדיעבד שלא קנה פירות בכולו. ודוק). לפי שמתחלה לא צמצם הפדיון. ומדאורייתא לא נתפס כולו רק נגד הפירות של מ"ש:
ולאדמי למ"ש דפחות מש"פ דודאי לא סגי דלא בעי חילול. משא"כ הך איסור דפדיון מ"ש הוא. מעיקרא חולין הוא ולא תפיס אלא כנגד המ"ש שנפדה עליו. והמותר חולין הוא ואינו נתפס אלא מדרבנן כשלא שיירו כנז'. וזה ברור מאד לענ"ד:
והקושיאהב' כמו כן נקלה לתרצה. ואפשר לו' ג"כ שהיא מתורצת בירך חברת'. דהיינו נמי טעמא דכסף שני לא בעי חומש. משום דקים להו דבראשון לא צמצם עד חומש. אלא דמשכוני נפשאי בהכי לא קאמינא. כיון דמקרא נפיק. אפ"ה לא תיקשי מהא. דהר"מ לא קאמר דצריך חומש. אלא דמ"מ דבר חשוב הוא מכיון שיש בו ובחומשו פרוטה. כי היכי דלא ליתי לזלזולי ביה. ואתי לאיחלופי בפרוטה להוציאו לחולין. וקים להו לרבנן דאפרוטה קפדי אינשי שלא להפסידה. ולהביאה לחומר קדושת מ"ש:
ובכןפירוש הר"מ ז"ל מתיישב היטב. לא נשאר עליו מהתפיסה זולת קצת הזרות בלשון כנז'. וטוב לבחור בו במיעוטו. מלקרב פי' הר"ש ז"ל כאן להפלגת הזריות והריחוקים הנפלאים בענין ובלשון לא ראיתי כמוהם. ולא אאריך כי הם מבוארים מאד לכל מעיין. מלבד מה שהוסיף הרא"ש ז"ל להפליא עליו עיין בו. ות"ל שנתגלה פירושו בימינו וזכינו לו. והרבתי"ט ז"ל חכם דעדיף מנביא. אע"ג דאיהו לאו נביא חשב להתנבא ונאחז בשבח קרני הרא"ש ז"ל מידו לו ושם חביון עוזו:
**ד'**דמאי. הר"ש משמא דגמרא העתיק דמוע. וע"כ צריך לומר כן דאטו ת"ק לקולא נמי קאמר. והני פירות כי לא ידעינן מאי נינהו. היכי דמי אי בפירות דחבר. הא ודאי בחזקת מתוקנין נינהו אפילו בני יומן. ואי דע"ה למאי כתב עלייהו דמאי. בלא"ה נמי דמאי הן. ותו פירות ע"ה שאנו מוצאין בביתו בחזקת טבל הן בלי ספק לענ"ד. דדווקא בפירות שמביא לשוק למוכרן בחזקת מתוקנין. אע"ג דלא מהימנינן ליה. מ"מ כה"ג רוב ע"ה מעשרין. אבל בפירות שבביתו שלא יצאו כלל מחזקת טבלן בשום הוכחה ולא בדבורו. ודאי הרי הן בחזקתן דוק:
משנה לחם אשתקדנוטריקון מורכב מן שתא קדמייתא.