זיעתו טמאה. כלומר מכשרת.

מרחץ טמאה של מים שאובין. כלומר לפי שהן שאובין. משו"ה מקבלי טומאה. דאי במרחץ של מים מחוברין. כגון חמי טבריא. או של מקוה טהור שהוסק. ליכא לאשכוחי טומאה.

גסטריותע"פ רע"ב (לקוח מפיר"מ).

ולינראה שהן שברי כלי חרס. שעדיין ראוי לתשמיש אדם. קרוי גיסטרא. ובר קבולי טומאה הוא. כההיא דתנן פ"ו דמקואות מ"ו.

בזמן שקדמו מי שפיכות אז מתבטלים בימי גשמים שרבו עליהם ושטפום. לפי שמי גשמים מטהרים את הטמאים בשטיפה. כדתנן פ"ק דמקואות. מאימתי היא טהרתן כו'. אבל קדמו מ"ג למי שפיכות. כבר נעשו מכונסים. וכשבאו עליהם מי שפיכות אפילו כל שהן. טמאום. והכ"מ אזיל בתר אפכא. וערבב שני ענינים שונים. גם לא ידעתי במה נסתבך הראב"ד. והמשנה פשוטה וברורה בטעמה.

מחצה על מחצה כו'. הך בבא ודבתרה קשיאן. מכדי ספקא דרבנן הוא. לקולא מבעי לן למיזל. כמו בכל דוכתא. וצ"ל דמחצה על מחצה אלים מספק דעלמא. דלא ידעינן אי רובא. אי מחצה. ואזלינן לקולא. משום דילמא איסורא מעוטא הוי. אי נמי בספקא דדינא והלכתא. דליכא למיקם עלה דמילתא. הולכין בשל דבריהם להקל בכל מקום. משא"כ במחצה. דודאי לאו מעוטא הוא. אזלינן בכל דוכתא לחומרא. וצ"ע בפ"ק דעירובין. ובהשוחט בפלוגתא דמחצה על מחצה. ופ"ז דשקלים.

מצא בה ירק נקט ירק בדווקא. משום דניכר בו אם נלקט היום. כי אותו שנלקט מאתמול. נכמש הוא היום. (כדאיתא גזרה משום ירקיא) לאפוקי פירי. דאין ניכרים אם הם בני יומן. אף במחצה על מחצה. מותרין מיד. דאע"ג דספק מוכן אסור. היינו בחד ספקא. כגון גוי שהביא דורון לישראל. אף בעיר שרובה ישראל. אבל במחצה. דהו"ל ס"ס. ספק אם נתלשו היום. ספק אם בשביל ישראל. שרי אליבא דכ"ע. כך נ"ל לפום ריהטא. ועמו"ק (סתקי"ז) ודוק.

נמכרצ"ע למאי תנייה הכא. טפי מכל הנהו בבי דלקמן. פת בשר פירות. שמא י"ל דבנמצא בשוק. לא גזרו. כיון דלא ידע מי הביא ירק זה. לא שייך למגזר שמא ירבה להביא בשבילו היום. וסברא יפה היא. אלא משום דחדת היא לי. מסתפינא למימרה מדעתאי.

אחר רוב המשליכין ולא קאמר בהדיא אחר רוב גוים. שהם המשליכין ודאי. משום דבלשון זה כייל נמי כותים. דשמעינן ליה לר"י מ"ד פ"ו דנדה. בנפלים שלא היו קוברין אלא משליכין. משא"כ תנוק. אפילו נכרי אין דרכו להשליכו. כמ"ש שם ובסוף אהלות. כ"ש כותים. א"כ זה ששינה. על כרחנו א"א לילך בו אחר רוב גוים. אלא צריך לילך בו אחר המשליכין. אפילו אינם אלא מעוט דמעוטא.

מחצהכו' עתי"ט עד וכתו' תימה. כו'. עחי"ג.

ראוילבקש צריכותא לכל הני בבי. ולא רחוקה היא. ישמע חכם ויוסיף לקח.

אם רוב נכרים ודאי ר"מ לטעמיה כו'. והיינו דסיים הר"ש ואפילו יש קנין. מ"מ ודאי אינו מעושר הוי. תי"ט. ולא ידענא למאי מהני האי ודאי. אם לא שנאמר אפילו למ"ד יש קנין. מדרבנן מיהת חייב.

וישראל אחד מטיל לתוכו דמאיכשבודאי ידוע שישראל אחד מטיל לתוכו. ומ"מ לא ידענא טעמא מאי. דאפילו ודאי תרומה עולה באחד ומאה. ותרומת מעשר אינה אלא אחד ממאה. נמצא כשיש עוד מנכרי אחד בלבד. שנתבטלה. כו'. תי"ט.

דבריותמוהים מאד. ולא ידע מר דטבל אוסר בכל שהו במינו. והכא דבודאי עסקינן כמ"ש. א"כ לא מיבעיא כי מתהני מכוליה בבת אחת. פשיטא אין הטבל עולה אפילו באלף של חולין ודאין. אלא אפילו אם לוקח קצת ממנו. חשוב ודאי. דכל היכא דליכא תרי ספיקי. כודאי דיינינן ליה. עמ"ש בס"ד ריש דמאי. על כן אין מקום לכל מה שכתב כאן.