לשתיןיסודות. והוא לשון ארמית תסכני. אשתית לי כו' תי"ט. הביא עצות מרחוק. גם אינן מהענין. וקרוב אלינו הדבר מאד בלשון העברית ביחוד. כי השתות יהרסון נפלו אשיותיה. גם בארמית יש לו מקרא. ואושיא יחיטו. וממנו גם בלשון משנה שתיה.

בנביהבבי"ת גרסינן. וכה"ג הערוך ורד"ק. כמ"ש בס"ד פ"ג דע"א. והוא האמת.

הקדיש תרנגולת כו' חמור רבותה אשמעינן דאפילו בהני דלאו בני מזבח נינהו. תפסה בהו נמי קדושת דמים למזבח.

מיםכו' כסדרן נקטינהו. ברישא נסיב יסוד המים. הוא הראשון בבריאה. אחריו יסוד העפר. שנתהוה מן המים. כי לשלג יאמר הוי ארץ (ממנו הוא חומר הזבל) ומתוך המים נראתה היבשה. אחר זה אחז האויריים (עופות) שהם מיסוד הרוח. והעופות שוכנים בו. אחריהם תפס גידולי יסוד האש. שמקורו השמש. והוא מגדל הפירות. ממגד תבואות שמש. אח"כ הצמחים הקטנים. העשבים. הנה הכל מסודר יפה. כסדר היסודות מלמטה למעלה.

**ואחרים מתנדבין כן.**לא נתקררה דעתי בשני הפירושים שאמרו בזה המפרשים. ולא נכנסו באזני מחמת שלשה דוחקים זרים וקשים. אם מחמת הענין בעצמו. כאשר יעיד המעיין הישר. שאינו מתקבל בשכל כלל. ועוד מפני הלשון. מה זה שבחר התנא כאן במלת אחרים לפי דבריהם. ועוד לכל האופנים. מלת כן. אין לה באור והבנה לגמרי. ואיך נתפייסו בכל אלה הריחוקים. אבל לענ"ד. אין צורך לכל הלחץ הלז. אלא ודאי תנא דינא אתי לאשמועינן. ואין הלשון יוצא מפשטו וממשמעותו. כי ואחרים הללו. נכרים הם. כלישנא דמתניתין פ"ק דבכורות ופ"ה מ"ו (ובפכ"ה במתניתיה דלוי) בבשול שאחרים אוכלים אותו. ובגמרא פ"ב דר"ה דאחרים עשו לו. וקמ"ל דנכרים אע"פ שנודרים נדרים כישראל. יכולין ורשאין להתנדב כן. שלא יהא ההקדש חל על החלב. בין במעשר. בין במוקדשין. לפי שבאמת אינן בתורת מעשר. נמצא שאינה אלא נדבה בעלמא. וכן הנדרים ונדבות שלהן. אינן קדשים גמורים כשל ישראל. שהרי אין מועלין בהן. כדאיתא ריש תמורה (ועיין זבחים דמה"א) והא חלב מוקדשין כו' אף בישראל אין בהן מעילה. משו"ה לא אחמירו בה בשל גוי. אף כי בולד. זה ברור כפתור ופרח. ומסוד ה' ליראיו הוא. ואם יש לך חיך בריא. תטעום טעם כעיקר מתוק מדבש. ופירושנו הלז עוד. דכיון דאסמכוה אג"ש. דיליף מבכור דכולו קדוש. והשתא אחרים דאימעיטו מבכור. כבריש בכורות. להכי ולד מעושר ומוקדש דידהו. לא אתי מבכור. וכיון דאפילו בישראל אינו אלא חומרא גרידא. משום אכחושי מצוה. דוק. בדגוי לא גזרו.

מעושרתלמאי דקשיא לתי"ט. עמ"ש בס"ד מ"ז פ"ט דבכורות.

מעין שיצא מתוך שדה הקדשלשון רע"ב. רבותי פרשוה לי. כגון דמעין של חולין נובע בשדה דהדיוט כו'. פירש"י הוא כך. ולא ראיתיו עד הנה לשום מפרש זולתו. ולשון הר"מ בחבורו כלשון משנתנו. סתמו כפירושו ומשמעו. בנובע מתוך שדה הקדש עסקינן. ולא ידענא מנא ליה לרש"י הא. ואפילו תימא בהוקדש המעיין. מחובר הוא. ואינו נאסר. כדאיתא בגמרא פ"ה דמכלתין (ודכותה בע"ז דנט"א) כל שכן אי איירי במעין שיצא בתחלה דודאי אין בו מעילה. דהו"ל דבר שלא בא לעולם. ואין מעילה בשבח הקדש. כדתנן לעיל בבור ואח"כ נתמלא מים. כ"ש במעין הנובע.

ועודשאין יחיד יכול להקדישו. דאפילו נבע ברשותו. מתנאי שהתנה יהושע. שבני העיר מסתפקין בו.

זקניםאין זקנים אלא זקני תורה. שקנו חכמה.

הודיעךשלא הדיוטות היו העושים כך. שאין לסמוך עליהם. אלא אנשים חכמים ונבונים עשו כן. שיש ללמוד מהם הלכה למעשה רב.