בשלשהזה פשוט דקצירה (וכל המלאכות הללו בכלל. עד מצות קמיצה) לא בעיא כהונה. אלא נעשית ע"י שלשה ב"א שלוחי ב"ד אפילו מישראל. שמתמנין ע"פ ב"ד. ושכרן מתרומת הלשכה. שקונים בעד מעות התרומה. התבואה מבעלי השדות. רפ"ד דשקלים.

מגנות צריפיןבגמרא מוכח דגגות נקרא. ונ"ל משום שהצריפין אין להם גגין (כמ"ש פ"ב דסוכה) אלא מהצריפין עצמן הן גגיהם. על שם כך נקרא המקום שעשוי כן.

בית דין של כהנים.

בא השמשלידע שכבר הוא לילה ודאי. כדי שלא יתחלל י"ט. ושבת זו ג"כ אומרים מטעם זה לידע ולהודיע שכבר נכנס שבת. למען ידעו ויבינו העומדים שם. שדוחה את השבת. ולא את י"ט. והואיל ועושה כך. עושה עוד פומבי לדבר. בשאלת ג"פ על כל דבר ודבור.

שהיו אומרין אין קצירת העומר במי"טעיין רע"ב שכתב ומסורת בידינו דהאי ממחרת השבת היינו ממחרת יט"א של פסח. כו' וכ"מ בספר יהושע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וגו'. ואע"פ שט"ו נקרא מחרת הפסח. בתורה פרשת מסעי. עתו' קדושין (דלז"ב) וברד"ק ס' יהושע ולפי דבריו אין ראיה מהפסוק הזה.

והשאר נפדהואיך נפדה. נ"ל כמו שעושין במותר קטורת. עפ"ד דשקלים. מ"ה. כך עשו בזה. מחללים מעות הקוצרים שעסקו במלאכת העומר. וכיוצא בהן.

שלא ברצון חכמיםש"מ דאף בזמן הבית. לא עצרו כח החכמים. למחות ביד העם. מעבור על גזרותיהם. וכן עוד להלן מ"ח.

אין מביאין מנחות ובכורים כו' קודם לעומר ואם הביא פסול. ז"ל תי"ט. וקשיא תינח חדש כו'. אבל בכורי פירות ונסכי יין דמעולם לא נאסרו. אמאי אם הביא פסול. ובגמרא כו' ארנב"י לדברי יב"ן נסכים בכורים (רש"י פירש יין שבכר כו'. ול"נ דתרתי קאמר נסכים ובכורים. וכ"מ מלשון רש"י עצמו בסמוך) שהקריבם קודם לעומר כשרים. דהא כ"ש הוא דהני ל"א כלל. וכרש"י והא דקתני מתני' ואם הביא פסול. לאו אביכורים דפירות האילן קאי ע"כ. אבל הר"מ העתיק המשנה כלשונה. וכן פסק בנסכים. וקצת תימה שלא העתיק דין בכורים. בה"ל בכורים עכ"ד ולענ"ד כולן אינן מכוונים כלל כי אמנם מה שהוקשה לו בתחלה בכורי פירות ונסכים דלא נאסרו. אמאי אם הביא פסול.

אשתמיטתיהשאין מביאין בכורים אפילו קודם לעצרת. וזה אינו מטעם איסור חדש דהדיוט כלל. אלא משום דשתי הלחם איקרו בכורים. ועומר נמי איקרי מנחת בכורים. וזה איסור כולל גם לפרי אילן כדילפינן מבכורי מעשיך. בפרק כל הקרבנות. א"כ לסתמא דמתני'. ודאי לא קשיא מידי. דמתני' לא איירי אלא במנחות. ובכורים דומיא דמנחות. ולא מיירי תנא דידן בנסכים כלל. ותנא דווקנא הוא. דמשו"ה נמי נסיב בכורים במיצעא. ולא הוו צריכי ליה לגמרי למתנינהו הכא. דבקרבנות עסקינן. ובכורים לאו מידי דקרבן נינהו. ואי באגב נקטינהו. הול"ל לבסוף. אלא לאורויי דבמנחות של בכורים איירי דווקא. דלא תיסק אדעתין. דקבעי למיסר לאתויי מנחות קודם העומר. אפילו מן הישן (אע"ג דכל הקרבנות באין מן החדש ומן הישן. סד"א קודם לעומר באותו יום. לא יביא כלל שום מנחה אפילו דתמיד) משו"ה קמפרש מנחות ובכורים. ר"ל מנחות של בכורים. דאע"ג דאין מביאין בכורים אפילו קודם עצרת. דילמא לקרבן משרי שרו. קמ"ל דלמנחות נמי אין מביאין כו'.

ואי נמיבבכורים ממש משתעי. מ"מ לא קמיירי אלא מבכורים דומיא דמנחות. כדפרישית. משא"כ בבכורי פירות. לא איירי לגמרי. דתקשי ליה אמאי אם הביא פסול. דאיכא למימר הכי. וא"ל הכי. אב"א כדפשיטא ליה לרנב"י. דכיון דלא נאסרו להדיוט כלל. עדיפי מבכורי מנחות. וכשרים קודם לעומר בדיעבד.

או דילמאבהא תנא דמתני' לא ס"ל כוותיה. ושמא איפכא הוא אליבא דסתם מתני'. ר"ל. דבכורי נסכים לא מיבעיא דפסילי קודם לעומר. אלא אפילו קודם עצרת נמי מיפסל פסילי. ושאנו בכורי נסכים. דלא תלי פסולא דידהו בחודש דנאסר להדיוט. אלא מקרא אחרינא נפק אסורייהו. להכי לא מהני מאי דלא נאסרו להדיוט מעולם. דגזרת הכתוב היא שלא יביאו שום בכורים. לא קודם עצרת. וכ"ש קודם לעומר. דאית בהו איסור כפול אפילו לגבוה. ואצ"ל בכורים דעלמא שיש בהם איסור חמור קודם העומר. ופסולין נמי. כל זה ברור מאד. והשתא מ"ש תי"ט. דתרתי קאמר נסכים ובכורים. ליתא לגמרי. אלא דווקא נסכים של בכורים. ומטעמא דאמרן. ואפילו במשנה קתני ובכורים. בהו נמי הכי איכא לפרושי. דר"ל מנחות והן בכורים וכדפרשינן שפיר. ומרש"י דבגמרא לא משמע מידי. לפום מאי דכתיבנא. אלא דייק כוותי ודאי וק"ל. וכיון שזכינו לכל זה. גם דר"מ מתיישבים יפה. וא"צ לדחוק בהם כלל. כמ"ש תי"ט. והאריך בדברים שאינם של טעם. דסלקא ליה מתני' בקושיא. ושאין לה טעם לחלק. וכקושיא דר"ט. וכל אלה דברים בלתי נשמעים. אבל טעם לשבח יש בדבר. ורנב"י נמי לא אמרה אלא אליבא דיב"ן. ולית הילכתא כוותיה. אלא כסתמא דמתני' דדייקא טובא. דנסכים שאנו וחמירי כמש"ל. וכס"ד. משום דלא הותרו מכללן לגבוה. ולא שייכי בהדיוט. וכענין ששנינו אין מזבח יוכיח שאין לו עור מכל מקום. הרי הכל מתוקן בטוב טעם ונתגלת טעמו של הר"מ. שלא הוצרך להביא שקודם עומר אין מביאין בכורים. מאחר שכבר כתב שאין מקבלין אותן אפילו קודם לעצרת. לא אפשר. שהרי נפסדים עד אחר עצרת. ומתניתין לא מתוקמא אלא במנחות שהן בכורים. ודייק טפי ותו לא מידי.

עתי"טבשם תו'. ועמ"ש בס"ד רפ"ח.

מן הלחעתי"ט לשון רש"י בפירוש החומש בעוד הכר מלא. הוא מלשון כר נרחב.

נקצר ביום כשרעש"י (סל"ד).