המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי י"ל פדיוןאבל לא נטמאו. אע"פ שלא קדשו בכלי. אין פודין אותן. רע"ב. הא דלא כשמואל. דאמר אפילו טהורין נפדין. דקדושת דמים נינהו. ונטמאו ל"ד. אלא איידי דסיפא. ובגמ' אר"פ אי שמיעא לשמואל הא דתניא המתפיס תמימים לבד"ה אין פודין אותן אלא למזבח כו' ואע"ג דקדושת דמים היא הואיל וטהורים הם. הוה הדר ביה. ולא היא שמיעא ליה ולא הדר ביה. לאו אמרת התם (בעופות ועצים כו' דלעיל) כיון דלא שכיחי. לא מפרקי. הכא נמי כיון דשכיחי מומין כו'.

לכאורהאיכא תמיהא רבתא. דאי הכי נפיל מר שמואל ברברבתא. השתא אפילו מתני' לא שמיעא ליה. דבהדיא שמעינן דאין יוצאין מיד מזבח. וז"ל בחי"ג. והא דתנן בפ"ד דשקלים (מ"ד) המקדיש נכסיו. והיו בהן כו' יינות שמנים ועופות. רא"א ימכרו לצרכי אותו המין וליכא דפליג עליה. לא קשיא לשמואל. ההיא במכירה בעלמא איירי בלי שומא. אשמעינן התם ר"א קולא דמכירה. כדי שלא להוציאם מיד מזבח. והכא אשמעינן שמואל חידושא. דע"י פדייה דהיינו העמדה והערכה של כהן. נפדים ויוצאים לחולין. דקדושת דמים ודאי פקעה ע"י פדיון ד"ת בכל גוונא. אלא דבמידי דלא שכיח. אמור רבנן דלא מפריק. אבל בהני דשכיחי. אוקמוה אדאוריי'. דבפדייה נפקי לחולין. ותנא דשקלים. משום תקנת המזבח. אמר בהני נמי. מוטב ימכרו בלי קפידא אדמייהו. ושפיר דמי. כי היכי דלא ליפוק מיד מזבח. מיהא מודה. דאי בעי. פריק להו. ולא פליגן ר"א ושמואל. אלא מר אמר חדא. ומר אמר חדא.

ודילמאאיכא למימר התם למקדיש גופיה דווקא הוא דמיתניא. וכי תנן הכא המנחות והנסכים כו'. לגזבר תנן כאותה ששנינו אחיה על הנסכים דוק.

יביא כבשגדול או קטן. יוצא בו. עד שיהא בן שנה שלמה. יותר מזה. אינו יוצא בו. עפ"ק דפרה.

אילכתב תי"ט והו"ל לרע"ב לפרש בן שתי שנים כדתנן פ"ק דפרה. ואני אומר לא הוצרך לפרש את המפורש. אלא מה שלא נתפרש עדיין.

שעירעזים. בן שתי שנים. כ"ה לשון רע"ב.

ולאידעתי למאי דייק. אי אקרא קאי לפרושי. כל היכא דכתיב שעיר עזים. הא אשכחן דשעיר עזים ודאי אינו אלא בן שנה. כמ"ש רש"י בפרק שני שעירי (דסה"ב) אלא על כרחך לשון בני אדם הוא. חלוק משל תורה. א"כ שעיר לחוד נמי הכי הוא. ומניין לו לומר כלשון הזה. שמא לא נתכוין אלא לפרש שעיר מהו. לומר שהוא מן העזים. אע"ג דלישנא לא משמע הכי. גם הוא שלא לצורך.

הוא ונסכיו היין והסולת. תי"ט.

מדועלא זכר גם השמן בכלל. שהרי הוא נכלל בנסכים. שכח ז"ל דברי עצמו מ"ד. פ"ט דלעיל.

עגלבנדבה איתיה. כדאיירי ביה תנא הכא. אבל בחובה לא אשכחן. אלא חטאת שעה במלואים. ועספ"א דתמורה.

עתי"טלשון הר"מ. שמזכיר כת קבטנר. ונמצאים עוד היום במצרים אומה נקראת קאבטן. הם מגזע מצריים הקדומים. שנשאר בידיהם לשון מצרי הקדמון. והיינו דאמרינן גפטית לגפטיים. כי אותיות החיך מתחלפות. וכפי מ"ש סופרי אומות הם על דעת נוצרים כעת. אך יש חילוקים ביניהם. ובין הנוצרים המערביים. כי הם נמולים. גם בשאר דברים הם מחולקים.

לא ישחטו במקדש בירושלםבאותו דור. וכשרים לע"ל. אבל אותם ששמשו לע"א. גם לעתיד בבית השלישי שיבנה ב"ב. פסולים הם ככתוב בספר יחזקאל.