עיין לשון הר"מ. שהועתק בתי"ט. ולא זכר שגם ה"ל ס"ת לא דברה מהם המשנה. ונראה שהיו מניחים דברים הללו לסופרים. שהיא מלאכתן המיוחדת להם. והם שחברו בהן מסכת סופרים.

תפלהעמ"ש בס"ד במו"ק. א"ח סך"ה.

קרבו כבשים בלא לחםשהרי לא הי"ל לחם אלא מן. רע"ב.

קשיאלי היאך א"כ קרבו תמידין במדבר. ומוספין דבעו נסכים. ולחם הפנים שעשו במדבר. ולמ"ד קרבו גם נסכים במדבר. מהיכן היו באים. וצ"ל בודאי. שממה שתגרי או"ה היו מביאים להם. שוב ראיתי שגם תו' נתעוררו במקצת. ומ"ש הם צ"ע.

וכל האמור בת"כ לא קרב במדברוזה קבלה בידו הר"מ. תמהתי על עצמת חכמת הר"מ (ותי"ט שנמשך אחריו. ולא חלי ולא מרגיש) שלא ראה את זה מן המקרא שצווח כך. כי בת"כ לא נזכרו קרבנות צבור. רק שנים אלו. עומר ושתי הלחם (שתלאן הכתוב זה בזה. וכחד חשיבי) וכתוב בהם ביאה לארץ. וכתיב ועשיתם ביום הניפכם. וכתיב והקרבתם על הלחם. משא"כ קרבנות המוספין שבחומש הפקודים. לא נזכר ביאה וישיבה. זה פשוט מבואר במקרא. ולא מפי הקבלה. ולכן אמרו ר"ש כדבר ידוע וברור.