Lechem Shamayim on Mishnah Moed Katan Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**ואלו כותבין במועד כו' מתנה.**כתב הרע"ב אי לא כתיב לה מפסיד המקבל דשמא יחזור בו הנותן. וכתב תי"ט לא חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שיחזור ממה שהיה ויאמר לא כך היה עכ"ל:
ואינימבין לשונו זה. דאי בדקיימי עדי קנין. ליחזי היכי קאמרי סהדי. ואיך יחזור ממה שהיה לפי שיטתו. ואי בדליתינהו. יאמר להד"מ ויחזור חזרה ממש:
והאמתלדעתי דחיישינן שיחזור בו חזרה גמורה. ואע"ג דבמתנת בריא דאית בה קנין עסקינן. מה בכך אפ"ה מצי מיהדר ביה. לדעת רשומי הפוסקים. דאע"ג דסתם קנין לכתיבה עומד. ולא צריך אימלוכי. מ"מ אם מוחה הנותן קודם הכתיבה יכול לחזור בו:
ולכ"עבשטר חוזר. אע"פ שאין זוכה במתנה. דשיעבוד צריך לימלך כבפ"ק דמציעא. וכאותה שאמרו בקידושין. שני שדות הן זכו בשדה זו לפלוני חוזר בשטר. אע"פ שאינו חוזר בשדה. דמצי למימר לא ניחא לי דליפשו שטרי עלואי. והא ודאי אית ליה פסידא למקבל. אם יחזור בו הנותן. מלכתוב לו השטר באחריות. ותו דילמא מיתו סהדי:
**אין כותבין שטרי חוב במועד.**כתב הרע"ב הואיל ויכול לכותבו לאחר המועד. ופירש בתי"ט דהכא מסתמא ליכא למיחש שמא יאמר לא כך היה כיון שהלוהו לא יהיה לוה רשע ולא ישלם עכ"ל:
זהודוחק מבואר והנסיון יוכיח ההפך. וכל אשראי ספק אתי ואפי' באגב גבייה בעי. כל שכן בע"פ:
אלאתהא במאמינו. דיקא נמי דקתני סיפא ואם אינו מאמינו. ותו דאפי' לא הימניה. אלא אדעתא דנכתוב ליה שטרא. אי דאמר ליה על מנת כן אני מלווך. נהדרו זוזי למרייהו. כי לא איצטריכו ליה להיאך. ואי דלא אמר ליה על מנת. אלא סתמא אוזפיה. ודאי לא מצי הדר ביה. דהאי אמר ליה מאי אית לי למיעבד. אנא הא קאימנא. ורבנן הוא דמעכבי עילואי למכתב שטרא:
והשתאאע"ג דבודאי איכא למיחש לפסידא בגווני טובא. אפ"ה אנן לא חיישינן ליה. דאיהו דאפסיד אנפשיה. דהוה ליה שלא להלוות עד אחר המועד. מאחר שאינו לוה לצורך המועד וק"ל:
**ואם אינו מאמינו.**ולוה צריך למעות לצורך י"ט. אי נמי אפי' שלא לצורך המועד. ואינו מוצא אח"כ מי שילוונו. דהו"ל כדבר האבוד:
משנה לחם בספר עזראחברו פט"ו דכלים בין לגרסת הספר. ובין למאן דגרס העזרה. אין להפליא אם היו צריכין להגיהו. כי עם היותו ודאי נכתב מתחלה בדיוק כהלכתו. ולא היה צריך לתקנו בחסרות ויתרות. וכ"ש באותיות ופרשיות וכל דקדוקי סופרים. בלי ספק היא היתה תורת ה' תמימה. מום אין בה. אלא שיד הזמן אולי שלטה בו. שנטשטשו אותיות. או קפצה מעליהן הדיו. אבל גרסת העזרה היא עיקר. כמ"ש בכלים בכה"ס בלי נ"א. עם שקרוב הדבר. שס"ת של עזרה בב"ש. של עזרא היה שכתבו או הגיהו כתקנו.
משנה לחם הסמוכות למטה מוכח בהדיא שאין לבטל הנשים מלצאת. וכ"ה בהדיא בגמרא פ"ב דסנהדרין מקום שנהגו כו'. ומפרש התם טעמא. עמ"ש בס"ד בי"ד (סשנ"ט) ובמו"ק א"ח (סימן שי"א).
עייןפי' הרע"ב שכתב ז"נ ובכפיית המטה שתהיינה המטות כפויות ע"ג קרקע וישן בהם. בתשו' הריב"ש מפורש היטב ענין כפיית המטה ע"ג קרקע. דהיינו לפי שהיו מטותיהן עומדות על רגליהם. ואין להם נקליטין למעלה. וכשכופין אותן נמצא גב המטה מושכב שטוח ע"ג קרקע. וצריך הוא לשכב עליה דווקא. ולא על מטה זקופה. וזה מבואר שאסור לאבל לישן במטה עכשיו שלא נהגו בכפיית המטה. מיהא ודאי לא סגי אלא ע"ג קרקע דווקא. וכמ"ש בתשו' והוא פשוט מאד. וכ"כ גם האחרונים ז"ל. ולא נסתפק בה אדם מעולם. ולהוציא מדעת א' מהמתחסדים שפטפט כנגד זה:
**ואין אומרים ברכת אבלים.**עמ"ש רפ"ד דמגילה בלע המות לנצח וגו':
סליקא לה מסכת מועד קטן בס"ד