פיילי לשון יוני. וכן נקרא בלטי"ן (שהוא תולדת היונית) והפ"א רפוי"ה. וכמין קערה עגולה היא.

של שניה מוסב גם על ראשי אגפים.

אל פני השדה נראה דהיינו שדה זרע. לאפוקי ארץ מלחה מדבר וציה.

ושני תולעת ע"ל הר"מ בתי"ט. בלבא. צ"ל בלכא בכ"ף. הוא צבע אדום בלשון תלמוד.

אחד ביד עתי"ט דיליף דם משמן. א"כ מינה ומנה. מה שמן בכפו של כהן הוא נתון. אף הדם כן.

תנוך עיין לשון תי"ט שכתב כסומא בארובה. שהגבוה נקרא נוך. ומצאתי לו חבר. במלת אנך. כמ"ש שם בס"ד בהגהות ס' השרשים.

מביא אדם ע"י בנו ובתו. ע"י עבדו ושפחתו בקטנים איירי. דאיתנהו גביה. ודומיא דשפחתו עבריה (צל"ע. דילמא בכנענית מיירי דחייבת במה שהאשה חייבת. וכן עבדו) נמי ע"כ בקטנה מיירי. דאי הביאה סימנים. מאי בעיא גביה. ומשום דבמחוסרי כפרה לא חלק הכתוב בין גדולים לקטנים. כולהו בני אתויי קרבן נינהו. כדאיתא בפרק אין בין המודר (לה"ב).

עתי"טומסתברא דזה (ר"ל דמרבי עשיר מביא קרבן עני בשביל עני) דווקא כשעשיר מביא בלא קבלת נדר להביא קרבנו של מצורע. דהא ההיא תנן פ"ד דערכין. שאע"פ שהמצורע עני מביא קרבן עשיר. ע"כ. לא מתניתין היא. אלא אוקמתא בגמרא. אבל אם היה מצורע עשיר. ודאי מביא מדירו קרבן עשיר. אע"ג דהמדיר עני.

כ"עתי"ט וז"ל. אלא לפי שלא מצאתי לרמב"ם שהעתיק המשנה כו'. לא ראה ברפ"י מה"ל שגגות. שם הביא גם משנתנו כצורתה. ש"מ דלא פליגן אהדדי. אלא איתא להא. ואיתא להא. לפי שאינו דומה המחייב עצמו במה שאינו חייב. למי שאינו מחייב עצמו בכלום. אלא עומד ועושה דבר שאינו חובה עליו כלל. לא ע"י אחר ולא ע"י עצמו. אלא מנדבת לבו בלבד. דהא ודאי מיירי הכא שבניו ובני ביתו הם עניים. כדפריש רע"ב. דכי אית להו מדידהו. מאי דלית ליה זכות בגויה. פשיטא דבעו מייתו קרבן עשיר כהשג ידם. אפילו בניו קטנים. שנפלו להם נכסים מאבי אמם (כשהיא בקבר) וכן העבד שנתנו לו ממון ע"מ שלא יהא לרבו רשות בו. והרי הוא עשיר ודאי. חייבין הן בקרבן עשיר. אלא הב"ע דלית בהו מידי. ואיהו מבעי לטהרם ולהכשירם. אע"פ שאינו חייב בכך. (ושמא אפילו בניו קטנים פחות מבני שש. ואת"ל שחייב בכל חיובי מצותם כדרך שחייב במזונותם. מ"מ אינו אלא מד"ח. ולא רמי עליה חיובייהו ד"ת) ולא נדר ולא קבל עליו כלום. אלא לטהורינהו ולאכשורינהו לאכול בקדשים קבעי. קמ"ל תנא דמביא על ידיהם קרבן עני. וסגי להו בהכי. כיון שאינו חייב. אלא מזכה להם בקרבנות. בתורת נדבה ומתנה לעניים. שהרי הוא לא נתחייב להביא קרבנותיהם. אף בבנים קטנים. כדאמרן שאין האב חייב במזונות בניו מד"ת. וכן העבד. יכול הרב לומר עשה עמי ואיני זנך. כ"ש שאינו מחויב להביא קרבנו. ובעבד עברי צ"ע. דילמא דמי לאשתו. דכתיב ביה כי טוב לו עמך במאכל ובמשתה. א"כ על כרחו צריך להכשירו לאכול בקדשים עמו בשוה לו. והקונה עבד עברי. קונה אדון לעצמו.

וכן כל קרבן שהיא חייבת כתי"ט וק"ק לי דלחיוב זה לא מצאתי טעם. ונפלאתי ע"ז אטו מי גרעי הני מרפואתה. כ"ש לידה וסוטה שהוא גרם לה לאסרה עליו. א"כ אם ירצה לקיים עונתה. היאך יזדקק לה. אפילו אם לא ירצה לקיימה. הרי הוא מורד עליה. דאמרה מאי אית לי למעבד. אנא הא קאימנא.

סליקא לה מסכת נגעים