Lechem Shamayim on Mishnah Negaim Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כגריסחצי פול. סתמו כפירושו. חציו המתחלק ממני בתולדתו. שהוא כמו מרובע (לא רבוע גמור ממש. אלא קרוב לתמונת מרובע) שוה (עשי"ע סס"ט) וחלק בשטחו הנחלק במקום שנפרד מחבורו ודבוקו עם חציו אחר. וצ"ע למאי נ"מ אם השעור בפול שלם. או בחציו הנחלק ממנו. הלא דבר אחד הוא בכמות השטח אולי צריך לשער בצד החלק שבו. במקום שמחוברים החצאים זה עם זה. כי שם רחב יותר מבצד העליון. ששם הוא עגול קצת. אינו שומר תמונת הרבוע כל כך בשטחו העליון. כי אם במקום חבורו. כאמור.
כגריסעשי"ע (סימן הנ"ל. ומו"ק סר"ב).
עדשותכ"ה לשון חכמים. ולשון מקרא עדשים (יחזקאל ד').
ובה מחיה כעדשה ובין הכל כגריס. לר"ש. לא נהירא ומאי דוחקיה. ע"ל פ"ד. ואי איתא. הו"ל למתני נמי בהרת. היא ומחיתה כגריס. כדתנן התם. בכהאי גוונא. ואי משום דקשיא ליה גרסא דרבתה מחיה טהורה. י"ל פירושו רבתה המחיה. עד שמעטה את הבהרת מכשעור. וס"ד כיון דכבר טמאה ע"י מחיה. שוב אין המחיה מטהרתה. קמ"ל דמחיה לפעמים היא סבה לטהרה. וכך צ"ל לפיר"ש בגרסת רבתה המחיה טמאה. דמוקי לה בבהרת יותר מכגריס. ותקשי ליה. תרצת רבתה מחיה. אלא רישא נתמעטה הבהרת טהורה. אמאי. הא אפילו נתמעטה. קמה לה אשעורא. אלא מאי אית לך למימר ה"פ. נתמעטה עד שנעשית פחות מכשיעור טהורה. וקמ"ל הכא נמי. אע"ג שסימן טומאה מחיה במקומו עומד. טהורה. ותי"ט אייתי דברי ר"ש הראשונים בפשיטות. ולא חלי ולא מרגיש. ומה שציין ועפ"ד מ"ד. עמ"ש שם בס"ד.
מחיה כעדשה ז"ל ר"מ בפירושו. אמנם הותנה הרבוע בה כאשר היתה כעדשה מצומצמת עד שתהיה העדשה בו (בנגע) כמו עגולה ברבוע שלם (כצ"ל) הצלעות. ור"ל הרבוע שהותנה במחיה. הוא שלם הצלעות. כי העדשה אין לה צלעות. ולכן הוצרך לפרש שצריך להיות המחיה מרובעת. ומה ששערו אותה כעדשה. ועדשה עגולה היא. היינו שתהא כעדשה. אם ישימו עדשה על מקום המחיה. יהא כמו עגול תוך רבוע. לפי שהמחיה צריכה להיות רבועה שוות הצלעות. וזה כשאינה אלא כשעור עדש בצמצום. משא"כ אם תוסיף המחיה על שעור עדש. הנה היא תטמא בכל תמונה.
רבתה הבהרת טמאה מ"ש תו' ומהר"ם. צ"ע לפי מה שכתבתי לעיל.
שאין הנגע פושה לתוכועתי"ט עד ולי קשיא על שניהם ממ"ז דפ"י כו' דהשתא יש בתוכו ממש. עכ"ד. ולא דק. התם הנהו שערות שחורות ומצילות. אבל א"א להיות פושה לתוכו לטמא.
אם מבפנים היא כלהבנתמעטה ניחא. אלא בהלכה. איך נודע מהיכן היא כלה. וצריך לפרש שלא הלכה כולה בפעם אחת. אלא מעט מעט הלכה. באופן שיש להבחין מאיזה צד התחילה להלך. ואיזה בהרת כסה אותה.
שאינם מטמאים משום מחיההקשה הראב"ד למה ל"א שאין מטמאין בבהרת כו'. וניחא ליה לפי שאינם ראוים לבהרת. וכפל בדבר לומר שאינם מקום לבהרת. ותפס לו עפ"ז שני דרכים. בלתי מתוקנים עיין תי"ט. אך דברים תמוהים אני רואה. דאשתמיטתיה לראב"ד מרא תלמודא. תלמוד ערוך פר"א דמילה. ימול בשר ערלתו היתה בראש הערלה ימול (וכן שנינו להלן ספ"ז היתה בראש הערלה) ואי לא מטמא כלל. מי אצטריך קרא למשרייה. אע"ג דנגעים טהורים בכלל איסור קציצה הם. היינו בראוים להטמא. כדלקמן פרק ז' מ"ד. כגון עד שלא נזקק לטומאה. ובתוך הסגרו. או שפשה בכולו. אבל במקום שאין שייכות טומאה לגמרי. מי איכא למימר דאית ביה משום איסור קציצה. דלשרייה רחמנא במקום מצוה. כיון שאינו נזקק לכהן. ועמש"ל בספ"ז בס"ד. ופ"ח מ"ה.
ובאמתלא ידענא מאי דוחקיה דראב"ד דאפקה למתני' מפשטה. אי איתא דלא מטמו נמי בבהרת ובשער. מי סני ליה לתנא למתני שאינן מטמאין בנגע. אלא אין לך בה אלא כמשמעה. במחיה בלחוד הוא דאין מטמאין. אבל מטמאין בבהרת בפשיון ובשער. והא דלא קחשיב לה בהדיא. נראה משום דלא גרע מחזרת ראשי איברים דפ"ח מ"ז וצ"ע. ועמ"ש בס"ד ספ"ז.
ואינם מטמאין משום מחיהעתי"ט מ"ש על הר"ש. דא"כ מאי האי דאינם מטמאין משום מחיה. הא אדרבה טהורי מטהרינן משום פרח בכולו אומר אני סד"א היכא דאיכא מחיה מעכבא.
ודלדוליןהם חתיכות בשר יוצאות מהעור תלו' נמצאות בכל מקום בגוף (כמו ששנינו ספ"ז דבכורות בעלי דלדולין פסולין באדם) וצריך לומר ע"כ דאין נדונין כעור בשר. אלא כשהם רחבים שטוחים כגריס. בכדי שיוכל הנגע להראות כולו כאחד. אבל במקום שמשפע ומתחדד. עד שאינו כשיעור נגע. ודאי אינו נדון כעור הבשר. ולא ידענא אמאי פשיטא ליה לתי"ט כולי האי. מ"ש הר"מ בזה. עד דהוה ק"ל למאי אצטריך למתנייה. ומ"ש בשם מהר"ם. אינו מובן לי. והא דתנן הדלדולין שבראש ושבזקן. לרבותא הוא דנסבה. אע"ג דמקום כינוס שער נינהו (ואינו מטמא בבהרת עד שיקרח) ולא מבעיא דלדולין שבשאר מקומות הגוף החלקים. אלא שבודאי אין כל הדלדולין שוין בכך. וכמש"ל.