אע"פ שאי אפשר לרבנן לכאורה היה נ"ל לומר דל"פ רבנן ור"מ במציאות. אלא ודאי ברוב פעמים אי אפשר. ובמעוט אפשר הוא (לא נמנע) ואזדו רבנן לטעמייהו. דלא חיישי למיעוטא. משו"ה קרו ליה לא אפשר. ור"מ לטעמיה. דחייש למעוטא. אבל בגמרא לא משמע הכי. דכי בדקוה ולא אשכחו תחתון. הא ע"כ ממיעוטא הויא. ואמאי סברי רבנן חולצת או מתייבמת לעולם. הא ודאי צ"ל. דלא אפשר כלל. אלא מנתר הוא דנתר.

וא"תלבדקוה בגומות. עחי"ג. וע"ל מי"ב. ועמו"ק אה"ע (סקנ"ה) וח"מ (סל"ה וסרל"ה).

**לא חולצת כו'.**ור"מ לטעמיה. דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין. קטן שמא ימצא סריס. ואתי לפטור במקום אחין. קטנה שמא תמצא איילונית. ואתיא לפטור במקום צרה. משו"ה לעולם לא חולצין ולא מייבמין.

**ויש שמיטמא טמא מת כו'**שאין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו. ולמ"ד אומרים בט"מ עמוד כו' (בפרק במה אשה) אפילו לפירוש ריב"א לא קשיא. דהיינו למעוטי כלי של בהמה ודכוותה. דלא חזי לתשמיש ולתכשיט דאדם. מיהו טמא ט"מ. אע"ג דלא מיטמא מדרס. כגון סאה.

ויש שכשר להעיד כגון סומא כו'. והקשו תו' דילמא לאתויי אוהב ושונא. ואי איתא לדעת הסוברים דאו"ש לא מפסלי אלא לכתחלה. וכן הבין הב"י בדעת הר"מ. אי הכי לק"מ. דתנאי דמתני' לא איירי אלא מפסול גמור. אמנם מ"ש ב"י בדעת הר"מ. אינו נראה עיקר. כפי שנראה כאן בפירושו. אם חזר בו איני יודע.

מיטמא טומאת אוכלין צ"ע בתרא דיומא לענין פלפלין.

**ויש שמיטמא טומאת אוכלין כו'.**עתי"ט וז"ל וה"ג בגמרא בשר ודגים. ואין לקיים גרסת בשר ודגים. ומשום כו' אלא הכא במעשר דטביל. ואף בשר בהמה מעשרו טובלו. ע"כ. ולא ידענא מאי קאמר. שמא יש חסרון והשמטת סופר. ואולי צ"ל. וקשה שהרי אף בשר בהמה כו'. וחסר התירוץ. כדי שיתקשר אחריו הלשון. וכן לשון הר"מ שמיני הבשרים והדגים כו'. וק"ל.

כל שי"ל קשקשת. י"ל סנפיר בדגים דווקא כדתנן פא"ט. ועמ"ש שם בס"ד ובעלית מלאכה. במ"ע דהבדלת מיני דגים טהורים. פ"ו. יע"ש באורך.

כל שי"ל קרנים כו'. לאו דווקא. דאפילו באחד סגי. תדע משור שהקריב אדה"ר. וקרש. לענין חיה טמאה. אם י"ל קרנים. עמו"ק א"ח סימן תקפ"ו.

**ויש שי"ל טלפים כו'.**כגון חזיר וכפירש"י. ואע"ג דלא נ"מ כו' תי"ט. ודאי לא לנ"מ נקטיה. אלא לראיה ולדוגמא. דאיכא דאית ליה טלפים ולא קרנים.

לעניןמ"ש בתי"ט. ואע"ג דברכה אחרונה צריכה שעור. עמ"ש במו"ק (סר"י) בקונטרס לחם לשובע.

עד שירבה השחור ע"ל רע"ב אבל אם בא עליה אחר זמן זה כו'. היינו בעדים. ויש סוברים כה"ג לא צריכי עדים. דלא אברו סהדי אלא לשקרי. והכא אנן סהדי. כיון שנשארה אצלו בבית לשם אישות. ושניהם מודים שבא עליה אח"כ.

מיהאספקא הוי מ"מ. ואזלינן לחומרא. כי קבלה קידושין מאחר. חוששין לדברי האומר. דכל שלא בעל בפני עדים. אין חוששין לקידושי ביאה אפילו בכה"ג. וצריכה גט משני. או מוציא ראשון. וכונס שני. והני מילי. בדאין הכחשה ביניהם. מיהו בדמכחשי אהדדי. איהי מהימנא. במגו דאי בעיא אמרה גרשתני. ושריא לשני. ולראשון אסורה ודאי. דשויתיה אנפשה חתיכה דאיסורא. כך נ"ל פשוט.

כדי לכוף ראשן לעקרן צ"ע. כיון דקיי"ל שתי שערות צריכין שיהו בעקרן גומות. וגומות. הרי הן כשערות א"כ לא יהו אלא גומות. וצריך לומר דגומות נמי אינן כשערות אלא להחמיר.

ואהאדחיישינן לשמא נשרו. נמי איכא למידק. ליבדוק בגומות. דהא שערות בלא גומות. לאו סימנין נינהו. וי"ל דקשה לבדוק אחר גומות. אפילו בדק ולא מצא. אימר לא בדק יפה. משו"ה לעולם ספק הוי.