ולאספתינראה שהוא מלשון סייף. והוא חרב קטן לפיכך נוספו בו אותיות. להורות על קטנותו. ע"ד אישון ירקרק אדמדם. וכן בלשון משנה. גיגית. גת קטנה. בודידה. בית בד קטן. וכן רבים. גם לפי גרסת התוספתא ופירושו של ראב"ד. צ"ל אצבתי. הוא צבת קטן ע"ד הנ"ל.

עייןתי"ט. כתב על זה וכ"מ שאינו יודע מה ענין לקנה מנורה בחור שבכותל. אני אומר בקל יתכן זה. כגון שהמנורה עומדת בצד הכותל סמוך לנקב בפנים. באופן שקנה שלה נכנס בחור שבכותל. כדי שתאיר גם בצד האחר של כותל בחוץ. כגון בפרוזדור. או בחדר הסמוך. לכן עושה חור בכותל המפסיק. שיכנס בו קנה אחד מן המנורה. שיאיר דרך שם. וכן הענין בנר. שמעמידו שם בחור של כותל להאיר. ולהפיץ אורו. בשני המקומות כאחד. ממילא מניח גם צבת קטן בצד הנר. למחוט בו ראש הפתילה. הנשרף ונעשה פחם.

פחות מכזיתעתי"ט. ומהר"ם כתב דנ"ל להכי תנייה לאשמועינן דאם החלון גדול כ"כ כו' כולהו מצטרפי למעט ע"כ. בזה מתיישב להבין. היאך חצי שעורה ימעט. כי אף אם אמרו בדכוותה כל שעורי חכמים כך כו'. חסר קורטוב אינו יכול לטבול. לחומרא אמרו. אבל להקל קשה מאד לומר כן.

וככיכרע"ב. ואני שמעתי כמין קורי עכביש כו' ל"י למה כ"כ מפי השמועה כו'. לא ידע מר. שהשמיעה בלשון חז"ל. היא קבלת הדבר. כמו שנהגו לומר במדרשם על הכתוב. שומע אני כך. והרבה כמוהו גם בכתוב. וכן רגיל על לשונו של רע"ב פעמים רבות.

ולא כזית כו' עתי"ט סה"ד דמסיים ודברים תמוהים הם. לא ידענא מה תיוהא קחזי ביה ומאי קשיא ליה בדמהר"ם. דלא גברא דמדחי בגילא דחיטתא הוא.

ולא לבנה סתם לבנים שלהם. אינם שרופים.

דבשרופיםודאי מודה ר"מ.

וחכ"אעיין רע"ב שכתב ורבנן סברי לא טמאו אלא גוש כו' ולא העפר אפי' לאחר שגבלו נראה ר"ל אפילו רק גבלו ולא נשרף. שוב אינו טמא. ותי"ט הבין בהפך. ולא ירדתי לסוף דעתו.