מן הצדדים צ"ע. אם במחיצות מגיעות לתקרה איירי, מאי קמ"ל היינו חדר אחר ובית אחר. ואי בעינן מגיעות. צריך לידע כמה הוא שעור הפתיחה.

וכןצ"ע עוד. אם במחיצות הולכות מעבר אל עבר. על פני כל הבית. איירי. וכן יש לספק בחציצה מן הקורות. אם צריכה להיות פרוסה ע"פ כולו. וגם כמה יהא בין חציצה לכותל ולתקרה. כל זה צריך באור. איברא הא ודאי פשיטא לי. דלא מיירי בחולק האויר לשנים. בשטחו או בגבהו דאי הכי. לא ידענא. מאי ניהו דאקרי בית. ומאי הוא דקרי ליה חצץ. ותו דא"כ. לתני בית שחלקו. אלא הב"ע. שחצצו סמוך לכותל או לתקרה. באופן שהמחיצה טפלה ובטלה לגבי כותל. ולגבי תקרה.

חצר הקבר זו הגת שהמערות פתוחות לתוכה. עספ"ו דבתרא.

ונראהשחצר הנזכר שם וכאן אחת היא.

טהורכו'. פירש רע"ב. כ"ז שיש בה ד"א. טהור העומד בה. וצ"ל דאזיל בשדה תיבה כו' (תי"ט בשם רשב"ם) ואין זה מוכרח מי לא עסקינן שהעמיד סולם (בלתי נשען על דפני החצר) באמצע חצר וירד. ולא יבצר עשוהו בכמה אופנים על דרך זה.

בא"ד(בתי"ט דפד"א) ועוד בה שלישיה מנ"ל לפרש כן אדב"ש. דעדיפא טפי הו"ל לאקשויי. דא"ה ב"ש מקילי טובא מדב"ה. וזה פלא. שלא הרגיש תי"ט. וצ"ע בר"ש.

ועשאה גולל הוא הדין לדופק ונקט גולל. לאשמועינן רבותא בסיפא.

והחבית והמשקין טהורין כשהוסרה החבית מן הקבר. אינה מטמאה את הנוגע בה.

אם יש בידו פ"ט עיין פירוש ר"מ. הביאו תי"ט. ומשכחת לה נמי. בידו של גדול. שאין בה פותח טפח. כגון שמאהיל בחודה של פס יד.