ומזין עליו אפילו תימא כר"ע (עמ"ש ריש כלים. ד"ה ומ"ח) הא קטביל ליה. כדלקמן מ"ח.

מכל חטאות עתי"ט עד ותנן כל ז' ימים. א"כ צריכים שיהיו ז' כו'. אשתמיטתיה תלמוד ערוך דשבעה לאו דווקא. אלא בר מרביעי ומשביעי.

ומגדלות שם את בניהן עד שיהיו בני שמונה שנים. הא אתיא אפ"ה כב"ה דלא גמרי מדורות ראשונים (דלאחרונים ודינא דמתניתין עד שיהא בן תשעה ויום אחד אין קריו מטמא) אב"א משום מעלה. ואב"א משום דמשנתנו לדורות ראשוני' נשנית. כמש"ל מ"ג. וכולה מסכתא הילכתא למשיחא. ואין בין עוה"ז לימות משיח כו'. כי הנער בן מאה ימות כו'. דאיכא מיתה. ובעיא הזאה. אבל יהיו בריאים כבימים קדמונים ודאי. כימי העץ ימי עמי.

לשלוחמעין הוא (לא נהר) בדרומה מזרחה של ירושלים. כמדומני היא ברכת השלח (נחמיה ג').

וירדומן השוורים.

וזורקולמקל.

אלא הוא נוטל כו' (ע"פ רע"ב) לפי שלא גזרו טומאה על ארץ העמים עד אחר שעלו מן הגולה. כך מפורש בשטת י"ח דבר. גם ממקומו הוא מוכרע. שהרי פרה ראשונה נעשית במדבר העמים. ואפרה הכניסו לא"י. ולא היה להם אפר אחר עד עזרא.

ומקדשצ"ע לאיזה צורך היה קדוש זה. אם לכהן השורף את הפרה. א"כ היה מעשה זה קודם שהפרישוהו ללשכתו לטהרה. כדי להזות עליו כל ז"י.

ולאידעתי מ"ט לא היו מזין עליו מאפר מ"ח שמתחלק לכל המשמרות. ולפמ"ש רע"ב מן התוספתא ניחא. אבל קשיא לי טובא. אי הכי דכולהו טמאי מתים הוו. איך עברו את החל בטומאת מת. שאין נכנס לשם ט"מ (רפ"ח דכלים).

וצריךלדחוק. דמעלות דרבנן. ושאני היכא דלא אפשר. אתי דרבנן ודחי דרבנן.

לא מצאו משבע משמע דאיכא קפידא לכתחלה. שיהיו שם מכל החטאות הקודמות.

ואיכאלמידק לרבנן דפליגי עליה דר"מ ואמרי שבע היו מעזרא ואילך. א"ה ניתני לא מצאו מתשע כו'. ונראה לי. דקפידא בשבע דווקא. אבל למעלה משבע. ליכא קפידא אע"פ שהיו יותר. ודבר זה רמוז בפסיקתא. דדריש לקרא דמזוקק שבעתים בפרה. שיש בה משבעה. ושבע פרות כתיבי בפרשה. לרמוז זה.

ומהשיש לדקדק על זה. דהא לא כתיבי אלא חמש. י"ל שתי חטאות משלימות. חטאת היא. אל תוך שרפת החטאת. אלו משלימין חשבון שבע פרות.

עודיישבתי זה במקומו. דבמה דמסיים התם. אף משה ואהרן (האמורים בראש הפרשה) בכלל מנין שבע כהנים. הו"ל כאילו נתייחדה פרשת פרה לכל אחד מהם בפני עצמו. והו"ל תלתא קראי דפרה. שפרשה זו משולשת היא. יע"ש.

עודנ"ל דבהכי פליגי רבנן ור"מ. דליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא. והכא בסברא פליגי. אם אותה שנעשית במעורבי שמש מצטרפת. אם לא. כדאיתא בתוספתא. וסבר ר"מ. כיון דלא כתיבי בהדיא אלא חמש פרות. לרמוז בא. שלא יהיו אלא חמש מעזרא ואילך. ושתים ראשונות רמוזות בצירוף חטאות הנזכרות. וא"כ לא יהיו לעולם יותר משבע. ורבנן סברי. דרמז של שבע. מעזרא ואילך הוא.

וחכ"א שבע מעזרא ואילך עיין מש"ל.

ונ"מדכי נמי ליתינהו לתרתי קמאי (וכגון אחר ששבו מן הגולה. אם לא מצאו של משה. אע"פ שאמרו ששלו קיימת. וכ"מ לעיל. מ"מ לא מצאו הרבה. ואם נשאר בגניזה. והמעט שמצאו. נתמעט ברוב הימים. זהו שאמרו לא מצאו משבע כו') אכתי איכא לקיומי משבע. מעזרא ואילך.

שניה עשה עזרא לכאורה משמע מהכא שעזרא כ"ג היה. כדחשיב ומני לכולהו כ"ג עושי פרה. ואתיא כסתמא דמתניתין. שלא בכ"ג פסולה. אי נמי אפילו תימא שכשרה בסגן. מ"מ נקרבת על שם הכ"ג שבימיו נעשית ובמצותו. כי על פי השגחתו היו כל מעשיה. גם היה מוציא עליה מממונו. כדתנן כבש פרה כ"ג עושין משל עצמן ויהיה פירוש עשה. השנוי כאן. ע"ד ויבן שלמה את הבית. וכן מ"ש הראשונה עשה משה. ואף למ"ד שמשה שמש כהן גדול. בימי המלואים (לא בשמנה בגדים) הרי לא עשאה אלא אלעזר.

ונראהשמכאן הוציא הר"מ ז"ל. מ"ש בפתיחתו לספר הי"ד שלו. שעזרא כ"ג היה. ולא נודע מנין לו. כי מן הכתובים נראה. שבן אחיו יהושע ב"י שמש בכהונה גדולה. על פני עזרא דודו. ושוב לא זזה מבני יהושע. ששמשו דור אחר דור. וכהונתו של עזרא. לא נזכרה. מ"מ ממשנתנו נראה. שקבלה היתה בידם ששמש עזרא בכ"ג. אולי בזמן שהיה עדיין בנו של יהושע או בן בנו קטן. ובלתי ראוי לעבודה. או שעבר לפי שעה מחמת טומאה שארעה בו. או איזה מקרה אחר שעכבו שנה או יותר. ושמש עזרא תחת אחד מבני ישוע לפי שעה בלבד. כך צ"ל בהכרח. גם בפ"ק דיומא כשהוציאו מכלל כ"ג של ב"ש הרשעים. את שמעון הצדיק. לא זכרו עזרא כלל (צ"ל מפני שלא נתמנה לכ"ג קבוע כנ"ל) ובכל ספרו וספר נחמיה לא נקרא שמו בשום תואר. אלא הסופר. עם שנראה מס' עזרא (ס"ט) בעסק הפרשת נשים נכריות ובספר נחמיה (ס"ח) בענין קריאת התורה. כאילו היה הוא הכהן הראש. באותן הימים אין כהן גדול למעלה ממנו בהיותו בירושלם. מאחר שעליו היה משא כל הדברים הגדולים המפורסמים שארעו אז. ולא נזכר עליהם שם כ"ג אחר. שנטפל באותם הענינים העצומים ועסקי רבים. וכן נראה מן לשון הכתב מינוי שנתן דריוש לעזרא. שהשליטו על כל עניני הבית והארץ. למנות שופטים. ולכל כל צרכי בהמ"ק. אך בספרו של נחמיה (י"ב כ"ו) נראה באר היטב שבימי עזרא היה יויקים ביב"י כ"ג גם כפי הנזכר בספרי החול. שב עזרא לבבל. ומת ויקבר שם. וככה העיד בספר תחכמוני שעמד על קברו.

וכבש היו עושים משמע בכל פעם שעשו פרת חטאת. היו עושים לה הכבש מחדש. אח"כ מסלקים אותו. והכי מוכח נמי בשקלים (פ"ד) שלא היו מניחים אותה אחר שנשתמשו בו פ"א. להיות קיים לעתיד. כשיצטרכו לו עוד לפרה אחרת. שיהא מזומן. ולא חשו למעט בהוצאה יתרה (המוכרחת לסתרו ולבנותו עוד פעם. לצורך פרה אחרת) חנם.

נראהשהוצרכו לכך. לסלקו מיד אחר מעשה הפרה. מפחד אויב. שלא ימצא דרך כבושה וישרה לפניו. לבוא אל העיר פתאום. מבלי מעכב ומונע. וזה היה חוזק העיר לצד מזרח. כי שם נחל קדרון עמוק מאד. מפסיק בין העיר ובין הר המשחה. לפיכך לא בא צר ואויב בשערי ירושלם מרוח מזרחה (אלא מצפונה. ששם תורפה. ארץ שוה עד החומה) אך לפי שעה לא היו חוששים מלעשות שם גשר. להוציא דרך עליו פרה ומסעדיה. שבעת ההיא היו יכולים לשמרו בעם רב וגבורי חיל הנצבים עליו. בעוד שעוסקים בפרה. גם לא ידעו ממנו האויבים מרחוק.

וזקני ישראל מסתמא הם הסנהדרין. שהם נקראים בכתוב זקני העדה. אלא מיהא מדלא קתני זקני עדה. משמע זקני ישראל היו. משום ברב עם. וגם היו צריכים להיות שם. כמש"ל בסמוך. ועוד למען ישגיחו על מעשיה שיהיו כהוגן.

סמכו ידיהם עליו זקני ישראל שהיו מקדימים להר המשחה. לצורך זה היו נפנים לשם.

כ"געתי"ט ועמ"ש הרמב"ם דתמיד נעשית בכ"ג. ויש לי כדמות ראיה לדבריו מדא"ש כו'.

אומראני ראיה כזו וגדולה ממנה. הלא היה להביא ממשנה ג' דלעיל. שמעון הצדיק ויוחנן כ"ג עשו שתים. הרי מפורש שכהנים גדולים עשאוה. ואעפ"כ גם היא אינה ראיה כלל. תדע שהרי ג"כ שנו שם הראשונה עשה משה. בודאי לא עשאה בעצמו. אלא אלעזר. ככתוב. רק לפי שעל פיו נעשית וע"י השתדלותו והשגחתו. לכן נקראת על שמו. כמש"ל. אי הכי ממשנה דשקלים נמי ליכא למשמע מדי.

ומטמאים היו הכהן השורף נראה שמפני שחוששין ללעז של פרות ראשונות (שנעשו בט"י. כפי הקבלה) נגעו בה. שוב זכיתי לראות כדברי בתוספתא שהביאה הר"ש (במשנה ה').

עודמצאתי שם במשנתנו. מועתק מתוספתא בלשון זה מעשה בצדוקי שהעריב שמשו ובא לשרוף הפרה. וידע בו ריב"ז כו'.

ובזהי"ל. שידע רק זאת בלבד. שמחמיר לעשותה במעורבי שמש. אבל לא החלחטו משום כך לממרה ע"פ ב"ד. כי שמא נתכוין להוסיף לה קדושה וטהרה (שכך מצינו גם בישמעאל ב"פ. כמ"ש הר"ש לעיל מן התוספתא) ולא ידע שצדוקי הוא ודאי (שאלמלא כן לא היו מניחו לעסוק בפרה. מאחר שידו תקיפה עליו. כמו שנראה מן המעשה. כ"ש שלא היה מחניפו לרשע. ואומר לו כמה נאה אתה להיות כ"ג. אומר לרשע צדיק אתה. תועבת ה') מיהא אכתי תרי תמיהי טובא איכא הכא. חדא דלעיל לא מני תנא דידן אלא ז' פרות. ואי הכי תמני הוא דהוו. דשבע דשנה רבי כולן נעשו ע"י כ"ג כשרים. ותו דהא ריב"ז בארבעים שנה אחרונות שלו הוא שנהג נשיאות. ונמשכו קצתן אחר החורבן. כדאיתא פ"ד דר"ה. ומשמע לי דבאותן השנים. לא נעשית עוד פרה. שכבר התחילו סימני החורבן לבוא. וי"ל שבאמת לא עלתה ביד אותו כ"ג הצדוקי. ולא הוכשרה פרה שלו. לפיכך לא באה במנין הפרות הכשרות. אחר שכתבתי זאת עיינתי עוד בפי' הר"ש. ומצאתי שהציג בו מאן דהו הגהה. ונרגש קצת ממה שכתבתי ולשונו מגומגם.

שובבדקתי בספר יוחסין. וראיתי שכתב חנמאל המצרי וישמעאל ב"פ עשו פרה בימי ריב"ז. ולא נהירא. אך חנמאל המצרי. אולי הוא הצדוקי שעשה פרה לפני ריב"ז. וקצת נראה שלא היה כ"ג כשר מאותה דפ"ק דיומא שמנו כל הכשרים מכלל שמי שלא נמנה שם בכלל רשעים יחשב. אמנם יש לדקדק על זה. כי א"כ. אליה ועיני גם הוא יוצא מן הכלל. והיכן ריב"א כ"ג. ויהושע ב"ג שזכרוהו לשבח. ועדיין יש לדקדק במשנתנו מה היו צריכים לטמאו. הלא היו מזין עליו. ונגע במ"ח. שמטמאים את האדם מ"ה (עמ"ש ריש כלים) וכ"ה מסקנת הגמרא יומא (יד"א) כר"ע. דטהור שנפלו עליו מ"ח נטמא. איברא לפמ"ש ספ"ט דמכלתין. לק"מ. עדיין צ"ע.

בתי"טד"ה במעורבי. צ"ל מחוסר כפורים (כשר) בפרה.

בחבל של מגג שאינו מקבל טומאה כו'. הואיל ואינו ארוג. תי"ט. אבלהארוג טמא. עבספכ"ד דכלים. וגמרא ספ"ב דסוכה.

ראשה בדרום ופניה למערב היו עוקמים ראשה ומחזירין פניה למערב. קשיא לתי"ט. מ"ט לא יהא ראשה למערב. ונדחק לומר הואיל. לא לעזר ולא להועיל. ואכתי תקשי התם בפרו דכ"ג נמי תינח פניו למערב. לצד שכינה. אלא ראשו בדרום מאי טעמא. ואמאי לא בצפון. אלא ע"כ דבר סתר יש בו. שכך היה צריך להיות דווקא. ראש לדרום. ואחור לצפון. כאן ושם. לטעם נכון. כדי שיפנה הפר וכן הפרה. עורף לשמאל. פני שור. ויפנה דרך ימין. להיות נכלל בימין. כי ימין ה' רוממה.

וקבל בשמאלו נראה לי פשוט שקבל בכלי. כמו בכל מקום קבלת דם להזיה דקרבנות שבפנים דלא סגי בלא כלי. אלא שהזיה היא באצבעו של כהן בכ"מ. חוץ מקבלת דם האשם דמצורע (עמ"ש שם) שוב מצאתי סיוע מפורש לדברי. בגמרא דזבחים (הביאה התי"ט) דאא"ב בין הזאה להזאה בשפת מזרק מקנח. הא בהדיא דמקבלו במזרק. כמו כל קבלת דם זבחים שבבית. מ"מ היה נ"ל. אע"ג דלא סגי בלא כלי. מ"מ אכלי שרת ליכא קפידא. אלא במזרק דכלי אבן. כדתנן שכל מעשיה בכלי אבנים. אלא דלכאורה לשון גמרא הנ"ל מזרק וכפורי זהב כמשמעם. מ"מ אינו מוכרח. ולא דווקא קאמר. אלא דוגמא בעלמא נקט.

אכןאחר כתבי זה כראותי בתי"ט בשם הר"מ. דפסול כלי לקבלת דם פרה. אלא מצריך כפו של כהן. כמו באשם מצורע. כן תמהתי. מנין לו זה. ואף שראיתי שם בחבור דמברייתא נפקא ליה. מדמה באצבעו. מצותה מצות יד. ולא בכלי.

לאמוכח מידי. דילמא לא קאי אלא אהזאה דאצבע (דלא תימא דאין אצבעו מעכב. דאי נמי זריק ליה בכלי. כשר. קמ"ל דפסל) קבלה מהיכא שמעינן. ועל כרחנו כך חובתנו לחלק בכך. כדי שלא לחלוק עלינו את השוים. דנצטרך לומר סתמא דתלמודא ופשיטותיה. פליג אסתמא דתוספתא וספרי. ועל החלוקים אנו מצטערים.

וגדלהתמיהתי. כאשר עוד ראיתי בהשגות הר"א. דמעיקרא מודה ליה לר"מ בהא ומסייע ליה מגמרא הנ"ל נמי. והדר קסתר ליה מהתם. דלדבריו מזרק מאי בעי התם.

רי"א בימינו היה מקבלונותן הסכין לזה שעמו. ומיירי שטהר עצמו כמותו. דאל"כ. הרי נטמא בסמיכה. שא"א שלא יהא נסט. תי"ט.

ואניאומר. אין כאן הסט. אלא מגע ע"י ד"א.

שלש פעמים עתי"ט. ז"ל וגם רגילים לעמוד שם רבים לראות הענין ואף דבשקלים מפני החשד. לא נכנס בלא אחרים. להד"מ לא מפני החשד באו עמו. ולא נכנסו ללשכה מעולם. זה מוכרח. עמ"ש שם. ומ"ש על הר"מ בחבור בס"ד.

ולמש"עתי"ט על הר"מ ז"ל שנכנס לבד. ל"א לי (כצ"ל) עיין מ"ש שם בעזה"י.

אחד נתן בחל לפום ריהטא היה נ"ל. שזה היה צריך להיות שם מזומן בטרם יבוא להכנס ט"מ. שאסור להכנס שם. ודקאמר בחל בבי"ת. לא בתוכו ממש. אלא בסמוך חוצה לו. דוגמא בכתוב בהיות יהושע ביריחו. אך עדיין צ"ע היכן הניחוהו כי החל כולו מקום פנוי מכלום. כמש"ל במדות.

ונ"לשהיה שם בית או לשכה בנויה ששם סנהדרין יושבים בשוי"ט. כדאיתא בהנחנקין (צח"ב) והיתה פתוחה לחול. א"נ אפילו בקודש בחל עצמו. והיה שם חלון שמזה ממנו לאחרים בחוץ. והא דתנן לעיל ר"פ. ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת. הוא היה כלי קטן שממלא אותו מזה שבחל. לצורך שעה בלבד. בעת עשיית הפרה.

ואחד בהר המשחה צ"ע על הסדר השנוי כאן. דהא בהר המשחה קאי ועסיק. אמאי תני בחל ברישא. וי"ל כיון שעקר מ"ח מפני המים שלא יכנסו בו בטומאה. התחיל במקום מקודש. וק"ל.

וישלהסמיכו גם על הכתוב. ואסף איש טהור והניח חוץ למחנה. היינו חוץ למחנה לויה. והיינו בהר הבית. שהוא מקום טהור ודאי. לפי שאין זבים וזבות כו' נכנסין לשם. והיתה לבני ישראל בהר המשחה. למשמרת. אלו המשמרות.

ואחד מתחלק לכל המשמרות כתב תי"ט ונמצאו כל החלקים היו במקדש. לא ידעתי מה ענין הר המשחה למקדש. וידוע שהוא הר הזיתים (על שם כך נקרא ג"כ הר המשחה) הרחוק מן העיר ירושלם מדת תחום שבת. ועמק יהושפט ונחל קדרון מפסיק ביניהם. אולי ר"ל כל החלקים של חלק שלישי. ולא דק בלשניה. ומה שבקש עזר לפירש"י. מיב"ע המדומה. א"צ דהא קרא כתיב חוץ למחנה. והיינו עזרה. מחנה שכינה.