המקדשלא נזכר שעור לאפר. ונראה שהוא מדברים שאין להם שיעור. שאפילו כמות קטן מאד מן האפר. מספיק לקדש מים רבים. רק שיהו מכונסים בכלי אחד. אבל צריך שיראה האפר על פני המים (ונראה שזה לשעת קדוש בלבד אמור. ואם אח"כ שקע האפר. אין בכך כלום) ומים שקדש בו פעם אחת בין מעט בין הרבה. אינו יכול להוסיף עליהם. כמש"ל פ"ה בס"ד. וערפ"ט. וכ"ש שאינו יכול לקדש שנית מים אחרים. באפר שקדש בו כבר. כמ"ש במ"ב בסמוך. אבל המים צריך שיהו כדי הזיה. כמ"ש פרק י"ב.

כל שנגע במים אין מקדשין בו ואם נגע במים שאינם מקודשין. ע"ל ספ"ט.

יזלף עתי"ט. ובמ"ז פ"ב דטהרות פירש דהוצאת המים מעט מעט קרי זילוף. הכי משמע בהדיא בגמרא ספ"ק דפסחים. גבי יין ראוי לזלוף.

נתן ידו או רגלו ז"ל רע"ב הרי שהיה קלוח יורד מהר מעוקם כו'. צ"ע עפ"ה דמקואות. ואתיא כפיר"מ שם. דנוטפים שעשאם זוחלין כשרים כמים חיים.