הז"א מטמאיך ל"ט כו'. תנא ושייר. שיש לנו עוד כיוצא באלו. עפכ"ח דכלים מ"ו. ולא קחשיב לה הכא. משום דההיא מעקרא טמויי מיטמיא. אלא האדנא בתר דאשתני. תו לא מיטמיא. וכל הני במלתייהו קיימי כמעקרא. חוץ מט"י. לענין מ"ש תי"ט בשם הר"מ. עמ"ש מ"ו פ"י דנדה בס"ד.

משנהזו כפולה במקואות פ"ה.

בפירושרע"ב יש חסרון. וכך צ"ל ולמצורע (דכתיב אל כלי חרס על מים חיים. ולמי חטאת) דכתיב מים כו'.

הים הגדולכאן ודאי המכוון בעצם וראשונה. על ים אוקייאנוס. עכ"ז אפשר יכלול גם הים האמצעי (שהוא ים הגדול של תורה. עמ"ש ר"פ הרואה) לפי שגם בו נקוים ימים הרבה. עמו"ק (א"ח סרכ"ח).

אחת בשבוע כרע"ב אבל אחת ביובל כו'. ולשון תמוה הוא. דשנים רבות א"ב. תי"ט. לשון זה של המפרשים ודאי צריך ישוב. ונ"ל ליישבו. דקס"ד כי כזבו פעם בשבוע. אע"פ שאח"כ עבר שבוע או יותר שלא כזבו. כבר נפסלו ואין להם תקנה. קמ"ל דלאו הכי הוא. אלא כלל הוא לכל שבוע. ולא לשבוע אחד או שנים בלבד הדברים אמורים. אלא אפילו כזבו שבוע ויותר. אם אח"כ לא כזבו. חוזרים להכשרם. והיינו דקאמרי אבל פ"א ביובל ר"ל אבל כזבו פעם ביובל. אע"פ שאח"כ חזרו וכזבו פעם בשבוע. כשרים. מאחר שכבר נודע שהם מיים חיים. אלא שמחמת איזה סבה שקרה. שינו טבעם לזמן מה. אחר שבים הם לטבעם הראשון. א"נ אפכא. קמ"ל דלא תימא אע"פ שכזבו פ"א בשבוע. אם אח"כ שנו מדתם. הוכשרו. אלא לאחר שכזבו פעם בשבוע. כבר נפסלו לעולם. ואין מועיל להם שינוי מדתם להכשירם. אלא אם היו מים נאמנים. ולא כזבו אלא פעם ביובל. אז הם כשרים.

מפני שהם מי בצים דאיכא חציצה כו'. אבל תו"כ עוד דלפי שמי בצים מתערבים כו' תי"ט.

דעדיפאהו"ל למימר. משום שהירדן עובר בים כנרת ונופל בימה של סדום הוא ים המלח. וכבר שנינו כל הימים פסולין לקדש. אצ"ל ים הסדומי. דאית ביה תרתי לריעותא. שהוא מלוח שבמלוחים. ולא טבע אינש ביה. מחמת רוב מלחו. אינו מגדל דגים ולא שום ב"ח. כנודע. ועל כן נקרא הים המת. פשיטא אינו מיים חיים. וזה. ברור ביותר. וירמוך גם הוא מתערב בירדן. ושניהם עוברים בים המלח ומתערבים בו. ואל מקום שהם הולכים. שם הם שבים ללכת.

ומערת פמייסמערה הסמוכה לעיר דן. שמשם ירדן יוצא. ולשם אינו מגיע חזרת המשכת הנהר לאחור. כי דן היא בגובה. בערך ככר הירדן. שהיא שפלה עמוקה.