Lechem Shamayim on Mishnah Pesachim Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**מקום שנהגו לעשות מלאכה.**עמ"ש בס"ד בחי' על הרא"ש:
משנה לחם עשי"ע(סקס"ח) ובחידושי על הרא"ש.
**וב"ה מתירין.**פירש הרע"ב מידי דהוי אתענית. כתב בתי"ט ולכאורה סברה דבית שמאי עדיפא כו' עמ"ש דוחק מבואר:
ואענהאף אני חלקי ונ"ל דסברא דב"ה עדיפא דילפי מתענית דשייך נמי באותו יום. כדאמרי' בפ' ע"פ (דקח"א) דר"ש הוה יתיב בתעניתא במעלי פסחא. ובעינן למימר התם דטעמיה משום דאתי לאימנוע' מלמעבד פסחא. ואע"ג דמסקינן משום דאסטניס הוה. היינו משו' דר"ש בתר חורבן הוה. משו"ה מסתבר לתלמודא טפי הך טעמא דאסטניסות ודוק. מ"מ שמעינן מנה דבזמן שהיו מקריבין קרבן פסח שפיר דמי למיתב בתעניתא מפני הקרבן שלא יפשע בו. והוא הטעם בעינו שנאסר מחמתו היום במלאכה. א"כ משו"ה עדיף להו לב"ה למילף מתענית דבו ביום. שהנוהג בו תענית מטעם הנז'. אינו מתענה בלילה שלו. הכי נמי במלאכה שנאסרה מזה הטעם עצמו דכוותה כך נ"ל דבר נאה ומתקבל:
משנה לחם ובגלילמה שהיו מחמירין אנשי גליל יותר מאנשי יהודה. אע"ג דלכאורה איפכא מסתברא. כי בני יהודה קרובים למקדש ולעבודה. והיה נאה להם להחמיר יותר בדבר הנוגע לו. וי"ל אדרבה היא הנותנת. כי מאחר שבני גליל רחוקין מירושלם. לפיכך היו צריכין להיות פנויין בע"פ. ולכך אסרו עצמן במלאכה. שאם היה מותר בה. שמא היה מניח איזו מלאכה לעי"ט. והיה מתעצל לעלות. ולעשות הפסח במועדו. משא"כ ביהודה. שהיו קרובים ומוכנים להקריבו מיד. לא היו צריכין לחוש לעצלות. ולא היו יראים שתגרום המלאכה בטול ההקרבה בזמנה. ונראה נכון.
**וקוצרין וגודשין לפני העומר.**ז"ל התי"ט בגמ' פריך והתנן קוצרין אבל לא גודשין כו' ותו הני ארבעה הוו אלא סמי מכאן קצירה עד כאן:
ולכידייקינן לא אצטריך לן לסמויה ממתני'. דלא אמתני' פרכינן הכי בגמ' אלא אברייתא דשמעינן לר"י דאמר אלו ואלו שלא ברצון חכמים. ע"כ מיבעי לסמויי לקוצרין. אבל אמתני' כיון דלא תנינן בה בהדיא שלא ברצון חכמים. לא קשיא לתלמודא קוצרין. אע"ג דודאי כר"י אתיא דאית ליה מיחו ולא מיחו. אפ"ה לא צריך לשבושי למתני' משום הא. כיון דשפיר מיתני ליה לתנא בתרוויי'. רצוני בקצירה וגדישה לא מיחו. אף דקצירה אפי' לכתחלה שריא. לא בעי לאורוכי בלישנא. הכא דלא תנייה אלא באגב. וקושיא שנייה דארבעה הוו. נמי לא תקשי עלה דשייכי אהדדי קצירה וגדישה וכחדא חשיב להו. אבל ברייתא על כרחין משבשתא היא ודוק:
משנה לחם ונותנין פאה לירק. ומיחוע"פ רע"ב. וצ"עא"ה דפאה הפקר היא. מאי נפקא מנה דמיחו בידם. וי"ל דהפקר בטעות הוי.
**וגנז ספר רפואות.**עבתי"ט מ"ש בשם הרמב"ם:
אבלבאמת נראה שאין הכרח לדחות פי' הראשון מחמת מה שהקשה הר"מ ז"ל. כי אינו דומה חולי הרעב שהוא מנהגן וסדרן של בני אדם שהטביע בהם הבורא ית'. מה שאין כן בחולי הבא שלא כמנהג. שהוא נסבה מאתו ית' להעיר האדם על מעשיו. וליסרו בתוכחות על און למען ישים אל לבו ישיב מאשם ידו. יעתר אל אלוה וירצהו. כי לתכלית זה באים היסורין על האדם כמבואר בתורה ובקבלה. ובפרטות בתהלי' במזמור הודו לה' ובמענה אליהו והוכח במכאוב על משכבו וגו' להסיר אדם מעשה וגו'. ובהיות הרפואות מצויות מאד כהמצא הלחם להרעב. בודאי לא ישים אל לבו להשיב מעול ידו ולתקן מעשיו. רק ילך מיד אל התרופות המסוגלות. ויסור חוליו ולא יכנע לאלהיו בעבורו:
ואיןזה דומה לרפואת הרופא ע"פ העיון שאפשר שיטעה. ורפואתו מסופקת מאד. בודאי צריך רחמים הרבה שיזדמן לו רופא מומחה. לפיכך ב"א נכנעים בחוליים ביותר. אף שהכל מן השמים. מ"מ הדברים היוצאים מסדור הכללי. יש להם סבות מיוחדות שבהתבטלם יתבטל המסובב. ויש אשר יתוקנו עם המצא אותן הסבות. ע"י דרכים אחרים נגזרים מפאת הטבע הכללי העומד כנגדן. ואם יהיה הדבר טבעי לדחות המתנגד לטבע יקל עליו ביותר. ולא יטרח בהסרת המסבב בלי ספק וזה פשוט:
משנה לחם גירר עצמות עתי"ט. שהאריך לבאר שלא נשארו רק עצמותיו. מחמת החבטה וסיים לשונו. ויצא לנו כי גירר עצמות שאמר. קבורה זו היתה לו. ולא אחרת. כי כן דרכן של מלכים עכ"ל. ונ"לבכדי טרח. ופשטו של דבר הוא. שקורא לגוף המת. עצמות. ע"ש שהם עיקר בנין הגוף. והם הנשארים ג"כ זמן רב אחר העיכול. לפיכך גם בעוד הבשר עליהם נקרא. כולו על שמם. גם הוא קצת לשון גנאי. וכדרך שארז"ל. מ"מ נענש יוסף שנקרא עצמות בחייו. ואם בצדיק חי כך. עאכ"ו במת מעיקרו.