Lechem Shamayim on Mishnah Pesachim Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שמא יביאוהו לידי פסול. פירש"י ורע"ב שמא יטמא אונן למתו. והקשה תוס' יו"ט התינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר קבורה דלא שייך שמא יטמא מאי איכא למימר עכ"ל:
ונ"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל דהכי פירושו שמא מתוך שהוא טרוד ישכח ויטמא עצמו במת או בשאר הטומאות כדאשכחן דכוותה פ"ק דיומא [ד' י"ד א'] דגזרינן באונן שמא יאכל ולכן אסור בעבודה כל היום אפילו לאחר קבורה שמא מתוך שהוא טרוד ישכח ויתן לתוך פיו הכי נמי נימא אנן אחר שהטרדה של אונן גורמת לו לבוא לידי שכחה גם בטומאה יש לחוש שמא נטמא והוא לא ידע. וזה דבר נכון מאד לענ"ד ולפי זה כצ"ל בפירש"י שמא יטמא אונן למת (ששגגת הדפוס היא ונקל הוא זה) ובמ"ח דלקמן תמצא סעד גדול לפירושינו דה"ט דאצרכוה נמי טבילה לאונן ע"ש בתי"ט בשם הרמב"ם:
אין עושין חבורת עבדים נשים וקטנים. פירש הרע"ב עבדים עם קטנים. והתי"ט הביא בשם הר"מ ז"ל דאפילו חבורה שכולה קטנים לחוד אין עושין. ומשמע ליה לבתי"ט דאפי' בדיעבד הפסח פסול:
ולדידי אפילו לכתחלה קשיא לי ממשנה ו' דלעיל דכייל תנא כל הני דאין שוחטין עליהם בפני עצמן. ומדלא קתני קטנים בהדייהו. ש"מ דעל קטנים אפי' לכתחלה שפיר דמי. אף דיש לדחות וק"ל. מ"מ צ"ע פיסולא מנא ליה:
איברא למאי דאמרינן שה לבית אבות לאו דאורייתא. (נדרים דלו"א) דמן התורה אין הקטנים צריכין להמנות על פסח אביהן שבלא מינוי אוכלין ומינויין אינו אלא מדרבנן. א"כ ודאי דהפסח פסול כשלא נמנו עליו אלא קטנים בלבד. לפי שאין מינויין מינוי מן התורה והו"ל שלא למנוייו. אלא שעדיין יש חילוק בדבר שזה אינו אלא בקטנים ממש. אבל בהגיעו לעונת נדרים הואיל והקדשן הקדש מינויין מינוי לעצמן לבדן. וכדדייק בכ"מ מלשון הר"מ שתלה הטעם במה שאינן בני דעת. והני בני דעת נינהו:
והשתא דאתינן להכי אתי נמי שפיר דלא ליקשו מתניתין אהדדי. דבמתני' דלעיל לא כייל אלא כל הני דליכא לפלוגי בהו. משא"כ בקטנים דלא פסיקא ליה. דהאיכא קטנים דשוחטין עליהם כנז'. משו"ה לא תנינהו לעיל גבי הנך דאין שוחטין עליהן בפני עצמן דדייקינן מעיקרא:
משנה לחם וכן מי שהבטיחוהוע"פ רע"ב שכתב. אבל חבוש ע"י ישראל. כגון לכופו להוציא אשה פסולה. או. לשלם ממון. שוחטין עליהן אפילו בפ"ע. אם הבטיחוהו להוציאו. דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ולא הבנתי איך שייך טעם זה בחבשוהו להוציא אשה. דבודאי לא מפקי ליה עד דמגרש. ובדידיה תליא מילתא. ולא משום דשארית ישראל לא ידברו כזב. וכן לא שייך נמי לאוקמה בחבישה אחריתא דמייתי רש"י. מהאי טעמא. לכןנראה עיקר. דמשום ממון איירי. דבהכי שייך שפיר הבטחה. לוותר לו חובו ושעבודו. ומכאן סיוע למ"ש רמ"א בהגה דח"מ (סצ"ז סמ"ו).
משנה לחם בלח"שלא ידע (ובגמרא דריש פרק כ"ג (יט"א) אגב מרריה דילמא מיקרי ונגע. ובפט"י (דקא"א) דילמא אגב מררייכו פשעתו בה).
אע"ג דרבנן גזרו אאנינות לילה. לגבי פסח לא העמידו דברי' במקום כרת. דכפי' הרע"ב. ואע"ג דאכילת פסחים לא מעכבא. מ"מ מתחלתו אינו בא אלא לאכילה:
כפורש מן הקבר. כתב הרע"ב אבל ערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ד"ה טובל ואוכל פסחו לערב. והכי איתא בגמרא. כתבו התו' תימה לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן. עמ"ש בתי"ט ע"ז ותירוצו אינו נוח לי דמאי פסקא אע"ג דחייב אדם שלטהר עצמו ברגל. זהו כשנטמא. אבל כשלא נטמא טהרה מאי בעיא. ולא אמרו חייב אדם לטבול ברגל. וגם בל"ז תי' חלוש הוא מאד ולא אאריך בו.
אכןלענ"ד דקדקתי ומצאתי טבילה בישראל שמל. ולא עוד גדולה מזו שמענו ל' א' לרש"י בהערל אההיא דערל מקבל הזאה. שפירושו חייב לקבל הזאה משום דפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. ואע"ג דדחי ליה רש"י ז"ל מהך דהכא דאמרינן אבל ישראל שמל טובל ואוכל פסחו. ומשמע לרש"י דישראל לא בעי הזאה. אכתי איכא לאוקמה דישראל לא בעי הזאת שלישי ושביעי. ולעולם הזאה בעי. כמו שע"כ אתה מוכרח לפרש בלשון הנ"ל. ע"ש בח"ש לרש"ל ודו"ק. וגמירי דאין הזאה בלי טבילה. עיין בהחולץ (דמ"וב):
אבלמלבד זה ראה מצאתי דאע"ג דנאמר דלא בעינן הזאה בישר' שמל. משום שיכול לקבל הזאה כשהוא ערל כפרש"י שם. מ"מ טבילה מיהת בעינן. כדמשמע התם דאמרינן מלו וטבלו. משמע דאכולהו ישראל קאי ולא סגי דהוו בהו טהורין נמי. אלא שכולם היו צריכין טבילה מן הערלה. וכדמוכח נמי מסידורא דנקט מלו והדר טבלו דבשלמא בעלמא גבי גר שפיר תני תנא עד שימול ויטבול. דלא סלקי ליה טבילותא מקמי דמהיל. דאכתי לאו בר חיובא הוא:
ותואליבא דר"ע דמרבי לערל כטמא ודאי דצריך טבילה מדאורייתא. ושמא מתני' דהכא אליבא דר"ע איתניא. ואפי' מאן דפליג עליה. דילמא ס"ל מדרבנן מיהא בעי טבילה. והכי ודאי מסתברא דלא גרע מאונן דלעיל. דאצרכוה טבילה. משום דהוה מיתסר בקדשים עד השתא. ערל נמי הא איתסר ליה עד האידנא:
משנה לחם סה"דהאידנא. נ"ב עי"ל שכל טורח זה אינו צריך. וה"פ אם נטמא טובל. וא"צ יותר. לאפוקי גר. דבעי הזאה נמי. משום טומאה. ובישראל לא גזרינן. וישלדעת דפסח מצרים. לימא מסייעא לדברי ב"ש. עמ"ש בס"ד בספר אם לבינה ס"פ בא. איבראפסח יהושע. ודאי מסייע להא דערל ישראל ד"ה טובל ואוכל פסחו לערב.