Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טרטימרנ"ל שהוא מלשון טורטני. ובפא"צ טרטא. הוא משקל רשום. ובהאריך המלה. תורה על קטנותו ומקצתו. או מחציתו. כנודע לרוב בלה"ק. על דרך אישון. ירקרק או אדמדם. ובלשון משנה בצל בצלצול. שום שומנית. גת גגית. בד בודידה ודומיהם.
חצי לוג יין האיטלקילכאורה היה נראה לי לפרשו מלשון טיליא חריפא דמצרי זיקי בפא"מ. וכן בפמש"א טיליא חריפא. שם יין משובח מאד. כי היה קשה בעיני לפרשו על שם מדינת איטליא. כמו שהוא פירושו במקום אחר. לפי שאין יין של ארץ איטליא (עם היותו משובח ודאי. אינו) משובח משל א"י. גם אין סברא כלל שישערו חכמים בא"י. ביין שבמדינות רחוקות דווקא. ורחוק ודרך זר לגמרי. שיובא יין איטליא לא"י כלל וכלל. האם יחסרו יינות משובחים מאד בא"י. ושנינו קרותים והטולים אלפא ליין כו'. אכן אחרי הישוב בדעת. נ"ל יותר נכון לפרש. שאין שם איטלקי תואר ויחוס היין. אלא למדת הלוג. שמשתנה לפי המקומות. כמו המשקל. וכמו ששנינו בפי"ז דכלים ויש"א במדה דקה כו' באיטלקי. ושם כפונדיון האיטלקי ובריש שביעית של ס' מנה באיטלקי. שהוא שם תואר למנה. ובגמרא פ"ק דקידושין איסר איטלקי. כך הוא כאן תואר ללוג. וזה היה נראה ברור בעיני.
עםהיות לפום ריהטא דסוגיא ר"פ הדר. דבעי תלמודא למימר שאני יין האיטלקי דמשכר טפי. לא משמע הכי. היינו דס"ד לכאורה. ובמסקנא סלקא ליה שפיר בלא"ה. או דילמא אה"נ איטלקי דהכא מלשון טיליא דגמרא הנ"ל. או ע"ש מקום הטולים דמשנה הנ"ל. איך שיהא לא יתכן כאן עניין יין של ארץ איטליא.
**אכל טבל כו'**נ"א ל"ג. ומילתא דפשיטא דל"ג. דהא אינו נעשה בסו"מ. עד שיאכל בשר וישתה יין. עכ"ל תי"ט. ולטעמיה תקשי ליה בבא קמייתא. אכל מעשר שני. ולסמייה נמי חס ליה למר. אלא פשיטא. איין קאי. דטביל. ושתיה בכלל אכילה. ותו דאיכא יין קרוש הבא משניר. שדומה לעגולי דבלה. ושייך ביה אכילה נמי (ועיין פרה פי"א) ועוד אפשר לומר דנסיב לישנא אכילה. לאשמועינן מילתא אגב אורחא. דאינו חייב אלא על כזית. כשיעור אכילה בכל מקום.
אי נמיכביצה. למאן דאמר הכי בעלמא. ולא סגי ברוב רביעית ומלא לוגמיו. שעור שתיה דעלמא. דהכא בעינן שיעור שביעה דוקא. דזיל בתר טעמא. ודייק נמי לישנא דקרא. (והכי נמי ס"ל לר"י בתו'. שעור שתיה לענין ברכה אחרונה. דבעינן דומיא דאכילה) וכל זה נכון וברור בעזה"י. עכ"פ אין כאן ט"ס כל עיקר ולא שבוש. במ"כ שבושו ישוב בראשו. ולא ידעתי מאי שאטייהו דאותן מקומות דאייתי תי"ט הכא. והיכי אשתבוש ואכפל כולא עלמא. להכניס במשנה דבר ממקומות אחרים. מה שאין לו מקום כאן. לפי דבריו הלא זהו בלי ציור במציאות. כדבר שאין לו שחר. ולא נחשדו סופרי ישראל בכך. והמעיין המבין יבחר. באמת ראוי היה למחוק כל דבור זה של תי"ט להסירו מן הספר. לולי שיפה הוא להניחו. למען יקחו מוסר קלי עולם שבדורנו זה. הנבהלים להשיב. וילמדו ק"ו אם בארזים נפלה שלהבת החפזון הכוזב. עאכ"ו לנמהרי לב אשר לא ידעו במה יכשלו. שועלים קטנים מחבלים ומבלי עולם. אשר רבו כמו רבו כיום המתפרצים שלא כלו חרפיהם. ולא הגיעו לפלגות גדולים חקרי לב. לא ידעו ולא יבינו אפילו שיחה קלה של ת"ח. ודי בזה לקלי דעת. ולאוזן שומעת.
ראויה לאביושוה ודומה לאביו בקול.
א"תהא לא אפשר. שהרי קולה כזכר. הוא מסימני איילונית. כמ"ש רפ"ח דיבמות. י"ל היינו דקאמר תלמודא כמאן אזלא הא דתניא בבן סורר ומורה. לא היה ולא נברא כו'. כמאן כר' יהודה.
מ"שבתי"ט. אדכתב הרע"ב ומדקול בעינן שוין. מראה וקומה נמי בעינן שוין. לפי שכן אתה מוצא בשנים שהשוה אותן הכתוב כו' והן ש"ש יוה"כ.
דעדיפאהו"ל למימר. שלא הם בלבד. כי גם במוספי שבת מצינו כזאת אליבא דכ"ע.
שמיתתן כו' ולצדיקים רע להםאע"פ שמעלתן יותר גדולה. כמש"ל גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן. מ"מ מפסידים זכיות. כמ"ש הרע"ב (וע"ד שאגת אריה) ומשום דמתני' במיתה שלא בזמנה איירי. דומיא דבן סורר ומורה.
אחר הזכרדאמר קרא ולנער כו' והכא ליכא למימר כו' דאפילו קטנה במשמע כו' דע"כ הכא לאו בקטנה איירי אלא בבת עונשין תו' מהעתק תי"ט. ולא הבינותי זה. אטו הרודף אחר קטנה מאורסה. לא מצילין אותה בנפשו. הלא הוא בר עונשין הוא מכל מקום. ואע"ג דבודאי בבת עונשין נמי משתעי קרא. דכתיב ולנערה ל"ת דבר.
מיהואימא דלהכי כתב רחמנא חסר ה"א. דקטנה נמי במשמע דהצלה. משום דפגים לה. ואיתא נמי במיתת ב"ד דאיהו גדול אע"ג דאיהי קטנה. אכתי זכר דלא פגים ליה מנלן. שמא התו' עצמן הרגישו בחולשת תרוצם. לכן כתבו עוד ד"א. ותי"ט לא חלי ולה מרגיש.
**יין ושנה לרשעים הנאה להם.**לשון רע"ב כל זמן ששותין אינם חוטאים כו'.
נפלאתהיא זאת בעיני. הלא החכם צווח למי אוי למי אבוי למי מדינים וגו'. הרי שהם מחטאים רעים לה' ומריעים לבריות. והנביא מכריז הוי משכימי בבוקר הוי גבורים לשתות יין. מה כתוב אחריו מצדיקי רשע וגו'. והוא דבר ידוע מהרעות הנמשכות לסובאי יין לעצמן ולזולתן. ועיין אבות פ"ג מ"י. וצ"ל דה"פ דמתני' יין ושנה יחד. הנאה לרשעים ולעולם. ר"ל יין המביאם לידי שנה. אז טוב הוא להם שלא יחטאו ולא ירעו. משא"כ ביין לבדו או שנה לבדה. אין מזיקין גרועים מהם. להם ולעולם. כי השנה מחזקת כחם. ועל ידיה הם מתחזקים בהוצאת רשעתם אל הפועל. כמאמר הכתוב הוי פועלי און על משכבותם וגו'. באור הבוקר יעשוה. ואומר כל הלילה ישן אופיהם וגו'. אבל יין של שכרות המביא לידי שנה גורם עצלות ורפיון ידים.
ואחר הנערה המאורסהוה"ה לכל חייבי כו' ודקתני נערה. נ"ל דרבותא היא. דאכתי לאו גדולה היא אע"פ שיצאה מכלל קטנות. לכלל גדלות לא באה. ולא נפיש פגמה כולי האי. כגדולה גמורה. שהגיעה לעונת צמל. כסתם כל העריות. אע"פ שבודאי על כולן חייבין עליהן. אף משנעשית בת שלש ויום אחד. מיהת בכולהו לא מפרש קרא נערה. אלא במאורסה. ובודאי דנערה זוטר פגמה. מדבוגרת וסתם גדולה גמורה. אע"ג דתלמודא עביד צריכותא דקרא איפכא. איתא להא. ואיתא להא. צ"ע ברמב"ן עה"ת. ועיין מטפחת.