Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה לחם מחצה על מחצה להחמיר עפ"ג דמכשירין.
חתיכות מותרות. כתב הרע"ב אבל בעיר שיש בה עכו"ם אפילו חתיכות אסורות ומסתבר דאפילו מיעוט עכו"ם קאמר עכ"ל תי"ט. ולא ידענא מאי צריך לסברא. דהא בהדיא קאמר הרע"ב ודין זה בעיר שכולה ישראל. מכלל דכשיש בה עכו"ם אפילו א' אסורים:
משנה לחם ס"פאסורים. נ"ב ומאי דקשיא ליה לרב בתי"ט. דאפילו אין כאן עכו"ם כו' אסור כמבואר בדברי הר"מ בחבור. נראה דלא קשיא לגמרי. עד כאן לא קאמר. אלא דלא בעינן שוחטי ומוכרי בשר עכו"ם דווקא. אלא אפילו כולן ישראל. י"ל שרץ וחיה החליפוהו. מיהו ודאי צריך עכ"פ שיהיו נמצאים מיעוט עכו"ם דרים בעיר. ולא סגי בלא"ה. דלמאי ניחוש. הא חתיכות נינהו. וליכא למימר. דילתא מבשר נבלה אייתו. דחתיכות מוצאים מספק נבלה. כדתנן הכא וליכא דפליג עלה. א"כ כי החליפוהו עופות ושרצים מאי הוי. אי בעיר שכולה ישראל איירין. דהא ודאי לא שייך לומר דחייש דילמא שקלי מעיר אחרת של גוים. אלאמאי אית לך למימר. על כרחך בעיר דשכיחי גוים עסקינן. דאיכא למימר מבית גוי שקלי. אע"ג דלאו טבחי נינהו. מיהו משום מיעוטא דמנבלי. חיישינן דילמא מנייהו אייתו. וזה ברור מאד לענ"ד. ודוק.
הראוי לפסחים שפסחים. כתב הרע"ב והמוצאו מותר לו להקריבו לפסחו כו' ואין להשהותה אצלו עד שיבוא דהוי דבר שאין עושה ואוכל דימכר עכ"ל תי"ט לא ידעתי מי הזקיקו לכך דהא קמשהי ליה עד זמן שחיטת הפסח ומשם ואילך. בלא"ה אינו יכול להשהותו שיעבור זמנו ודוק:
משנה לחם ע"פרע"ב. שלשה עשרונים (לפר שני עשרונים) לאיל. כצ"ל.
שתהאמנחתו קריבה משל ציבור כתב הרע"ב כיון שראו דקא מדחקא לשכה התקינו דנגבי מיורש. ויכולין היו לתקן כן דאדעת' דהכי ממנין כ"ג שיהו נכסיו משועבדים כו' דודאי מסתברא דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבין להביא מביתם ולהכי קרי להו יורשין עכ"ל תי"ט.
ואע"גדקצת סברא הוא. מ"מ אינו מוכרח לדעתי. דמה צורך לשעבוד נכסים. מאי שנא מהא דלעיל מ"ה דהיו ממשכנין את מוצאיה עד שמביא נסכיה. ומי שיעבד לגזבר נכסיו של זה המוצאה. אטו אגבא דבהמה קלטינהו. (אע"ג דיש לחלק וק"ל אין לו עיקר):
והאדלא תני שמבניו גובין אותו. נ"ל משום דנגבית אפילו מאחיו ושאר יורשיו. אם לא הניח בנים. משו"ה נקט מילתא פסיקא דאין לך אדם שאין לו יורשים. ולא בעי דווקא דלירתו נכסיה כך נ"ל: