**אם ראויין לעשות.**אעפ"י שאין עושין. הר"ש. ודיקא נמי דקתני ראוין ולא קתני עושין. וצ"ע איך משערין זה אם ראוין. או אינם ראוין. מאחר שאינן עושין. ונראה שהכל לפי גודל האילן בו משערין אם גדול כל כך שאם היה של תאנה כיוצא בו. היה ראוי לעשות ככר דבילה. ועיין לקמן מ"ד:

**אחד אילן סרק.**בירושלמי פריך כיון דאין פירי הרי נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית. והיה אפשר לומר בזה דהאי תנא כי תנא דכלאים פ"ו מ"ה ע"ש:

**היו עשרה ולמעלה בין עושין ובין שאינן עושין.**פירוש שאין ראוין לעשות מפני קטנן כדפרישית במ"ב. ומ"מ הן אילנות שיצאו מכלל נטיעות דמפרש להו בסוף פרקין. דהא הנטיעות חורשין עד ר"ה ואילו הכא באין עושין עד העצרת ותו לא:

ואפילולמ"ד דהכא נמי עד ר"ה. ע"כ לאו מדין נטיעות משתעי. דא"כ מתני' דלקמן [משנה ו'] דעשר נטיעות דרישא כדי נסבא. אלא ודאי הכא מאילנות מיירי שכבר גדלו. ואעפ"כ אין ראוין לעשות ככר. שלא גדלו עדיין כל צרכן. ואי תני י' אילנות שאין עושין שחורשין בית סאה בשבילן. הו"א משום דאילנות גדולות הן וקרובים לעשות כשיעור משו"ה שרי. אבל נטיעות ילדות שקטנות מאד לא חשיבי ואסור. ואי תני נטיעות סד"א דווקא נטיעות טובות דתאנה וזית וכיוצא בהן. אבל אילן סרק לא אפי' גדולים. אם לא הגיעו לכשיעור. קמ"ל וצריכי תרווייהו: