ותוספת העזרהעמש"ל ד"ה וכל שלא נעשה.

ואו"תוהקשו תו' אע"ג דאהרן היה בבנין כו' הלא קודם שנתכהן כו' נעשה. כמ"ש כו' ע"כ.

ולינראה שאין לשונם זה מכוון. כי לעשיית המשכן ודאי לא היו צריכין לכל אלה. והיה מספיק צווי משה ע"פ ה'. רק קביעות המקום למשכן. הוא שנעשה בכל אלה. כדי שיתקדש המקום בלבד. לחייב על הכניסה שם.

של שבעים ואחדובימי משה היו שבעים. כו' אבל בפ"ק מ"ה פירש הרע"ב. משום דמשה במקום סנהדרין קאי. וטעמא דמסתבר הוא. לפי שלא נמצא מינוי שבעים לסנהדרין. כ"א בפ' מתאוננים. והיה זה אחר שנעשה המשכן. ולפרושם דהכא. ס"ל דשבעים זקנים שנאמרו. במ"ת כו' הם היו מיוחדים שבעדה עכ"ל תי"ט. הנה נכנס בדוחק עצום בחנם. ונתעלמה ממנו פרשה שלמה בתורה. ואתה תחזה. שאפילו למ"ד אחר מתן תורה בא. הכל שוין שאמרה למוצאי י"כ. חצי שנה קודם הקמת המשכן. כל שכן למ"ד קודם מ"ת בא. ותו אשתמיטתיה נמי הא. דמיבעיא לן בסנהדרין (דט"ו) שור סיני בכמה. ואילו אדם לא קמיבעיא. ופירש"י התם בהדיא. דכבר הוקבעו סנהדראות לישראל מיתרו ואילך (ועמ"ש שם בחי' גמרא) הרי דמיהת אליבא דרש"י ליתא לגמרי.

וכל שלא נעשה בכל אלוע"פ רע"ב. שכתב וב"ש אע"פ שלא היה שם מלך ולא או"ת. הקדושה שקדש שלמה. קדשה לשעתה ולע"ל. ועבודה דנחמיה. לזכר בעלמא. לפי זה צריך לומר. שלא הוסיפו בבית שני. על העזרה הראשונה. ואם כן. הא דתנן הנכנס לתוספת כו'. לא היה דבר זה מעולם. אלא דאי קתני. אי אתרמי דהוסיפו. אינו קדוש אלא באלו. ועיין בגמרא.

אין חייביןעל הכניסה בטומאה.

ונ"להא דנקט חייבין חייבין ל"ר. בתר דפתח בנכנס ל"י. לרמוז שאין ב"ד וכהנים מחייבין את הנכנס לשם שיביא קרבן. מ"מ הוא יחוש לעצמו. שיביא קרבן נדבה (כדבבא בן בוטא. או כר"ע דמחייב בספק מעילה אשם תלוי. דילמא ה"ה בספק טומאת מקדש וקדשיו. בתורת נדבה מיהת) כך נ"ל.

מ"ע שבנדהדא"ק ותהי נדתה עליו. פתו' מעליו דריש. דהא ותהי אצטריך למדרש. דאפילו בשעת נדתה קדושין תופסין בה.

פירושלפרושם. אע"ג דהוה נמי מוקמינן קרא בבא עליה בהתר. סד"א יגמור. ואח"כ יפרוש.

אי נמיהוה אמינא יפרוש מיד. ולא ימתין עד שימות האבר. קמ"ל עליו. אף בשעת נדתה תהא עליו. דשמעת מנה תרתי.

השרץ ונעלם על העלם שרץ חייבאם היתה לו ידיעה בתחלה שנטמא בשרץ. ואח"כ נעלם ממנו בשעה שאכל.