וכהןעמש"ל פ"א מ"ה. ונ"ל שזו אינה נעשית אלא ע"י אחד מכהני בית אב. ע"י פייס או ע"פ סדר אחר. של קדימת זקנה או חכמה. וצ"ע אם הוא עושה גם כל שאר מעשיה. כתיבת המגלה ומחיקתה והשקאה. והערכת המנחה.

ומניחידו תחתיה הביאו תו' ירושלמי (קושי') ואיך הדבר כיעור (תירוץ) מניח מפה (לשון הנמשך איני יודע אם היא קושיא. אם המשך התירוץ הוא) ואינו חוצץ. ומביא כהן זקן. אפילו תימא כהן ילד. הלשון היולי. אם הוא לשון בתמיהא. ר"ל וכי אינו חוצץ. ומשני מביא זקן כו'. והשתא קהדר ביה משנויא קמא לגמרי. או דילמא מסקנא דשינויא הוא. דמשמע ליה דליכא קפידא בחציצה הכא. ואפילו הכי הדר משני תו בגווני אחרינא וכולהו איתנהו. כאילו אמר אי נמי מביאין כהן זקן ואב"א אפילו ילד. שאין יצה"ר מצוי לשעה. פרוש לשעה קלה זו. אין פנאי ליצה"ר ועשאוהו כבולשת. וכן מותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת דבעבידתיה טריד. שמעינן מהכא דאע"ג דאיתא לדעולא בתרייתא. דכל קורבה אסורה. משום לך לך אמרינן נזירא מיהו במקום מצוה בעלמא. או בשעת טרדה לא חיישינן לה. וכדראב"א. דמרכיב לכלה אכתפיה.

אינה שותהאין כופין אותה לשתות. אלא שוברת כתובתה ויוצאת. ונראה הוא הדין אם אינה רוצה לענות אמן אמן אחר האלה. ואז אין כותבין את המגלה.

ומנחתהמתפזרת על הדשן ולא קאמר נשרפת. נראה לי משום שאין שם אש תדירה. ואם אין שם אש יוקדת. ממילא מתפזרת שם. ואין שורפין בשבילה עצי הקדש בפ"ט. עד שתשרף בכלל פסולי המוקדשין.

**המים נשפכין.**צ"ע היכן שופכן. כי מים קדושים הם. בקדושת השם שנמחק בהם. ואין נראה לומר שהיו נשפכין לאמת המים בעזרה, אבל נ"ל שהיו נשפכין כמו כן על בית הדשן כדמסיק וקאי אתרווייהו אשפיכה ופזור. דשתי המלאכות נעשות עליו.

איני שותהאע"פ שרוצה להפסיד כתובתה. מערערין כו'.

שלא תטמא העזרהעתי"ט ע"ד ותאהיל. וערפ"ב דמדות. ומ"ש שם בס"ד. ופ"ה דאבות.

תולה להעיין מ"ש פ"ב דלעיל.

**יש זכות תולה שנה.**צ"ע למ"ד לת"ק מתכוונה נמי לא. איך מותרת לבעלה. וקשיא נמי אר"ש דאמר מדהה א"ה בפני כ"ה כו'. תיפוק ליה משום בעלה. משמע דלבעלה שריא מיד לכ"ע. ואמאי. ואפילו אי תימא. דהאי תנא סבר כמ"ד בעל שמחל על קנויו. אפילו אחר סתירה קנויו מחול. מיהו אחר השקאה מי מצי מחיל. ואי איתא דזכות תולה. הא ודאי אתסרא עליה. ופשיטא דמשתריא בהשקאה כמש"ל פ"ד מ"ד.

**רוצה אשה בקב כו'.**ע"פ רע"ב. ותי"ט בשם רה"ג. ולדברי כולם קשה. מה ענין זה לכאן ללימוד התורה. מלבד דוחק אחר שבדבריהם. ואענה אף אני חלקי מה שנ"ל בזה. וה"פ דקאי אדלעיל. המלמד תורה כמלמדה תפלות. ור"ל כפירוש הר"מ. דברי הבאי. שמהפכת ד"ת לדברים בטלים. ולומדת לשונה דבר שקר העוה ולצנות. על זה אמר ר"י שהיא רוצה בכך. אע"פ שעסק התורה במעוט שיחה. (שהוא אחד ממח"ד שהתורה נקנית בהם) כשיעור קב של שיחה שנטלו אנשים. ואינו לפי טבען. אלא אחד מתשעה. יותר מבתשעה קבין שיחה. שנטלו נשים לחלקן (כדאיתא פ' האיש מקדש) אם הן של פרישות. וזה פירוש ישר. ובדרך רמז י"ל. ק"ב גי' בע"ל. ר"ל בבעל אחד המצוי לה תמיד. מתשעה אנשים בעלי פרישות.

מבלי עולםשכן נקרא האדם עולם קטן. בפי כל החכמים. והוא מ"ש בו הר"מ.

ואלו שמנחותיהן נשרפותדדמיא לאשם כו'. וכתב ומ"מ ל"ד ממש כו' וצ"ע טעמא מאי עכ"ל תי"ט. ופשיטא דלא דמיא התם כפר הספק והלך לו. אבל הכא לא כפרה ולא מידי. ולא בררה עון. אלא קדושת כלי מיהא תפסה בה.

מה בין איש לאשהז"ל תי"ט שייר טובא דתנינן ספ"ק דקידושין ע"כ. ולא דמו להדדי. התם קתני מ"ט שהאיש חייב בהן ולא האשה. והכא קתני מה בין איש לאשה. בדברים ששוין בעיניהם. אלא שחלוקין בפרטיהם. דוק ותשכח בכולהו הכי. בר מן האיש מקדש. דקתני ואין האשה מקדשת באגב. ולא מיקני ליה בדוכתא אחריתא.