במשניותשל תי"ט חסר במשנה זו. וגופו במקום אחר.

ואיתןכמשמעו קשה עמ"ש בס"ד בלח"ש ספ"ה דיומא ובשי"ע (סכ"ד).

אשהאומרת ז"ל תי"ט ולי קשיא להר"מ לענין התר א"א כו' שהמגיד כתב עליו. וה"ה לאשה אומרת מת והתירוה ע"פ. אח"כ באה אשה אחרת ואמרה לא מת. לא תבא ע"כ.

ולק"משאני אשה דדייקא ואנסבא. ומתוך קל שהקלו עליה בתחלתה. החמירו עליה בסופה.

משבאאלעזר נ"ל שזה הלשון נמשך אל שלפניו. בטלה עגלה כו' קמפרש אימתי היה זה שרבו כו' ובטלה. זה היה משבא אלעזר. וכבר נקרא שמו תחנה בן פרישה. למעליותא. בן פרישה לקדושה. ותחנה שם עצם אדם גדול ודאי. שכך נמצא בד"ה (אד) ואת תחנה אבי עיר נחש. ואח"כ החמיץ. וכמדומני שזהו אלעזר הפריץ בן ענני כ"ג. המוזכר בס"י. שבתחלה באמת לא היה רע לשמים ולא לבריות. והוא התחיל להלחם מלחמות ה' נגד הרומיים. בקנאתו לה' ולביתו. אלא שעונות גרמו שלא הצליח. ומן אז החלו הפריצים שמעון ויוחנן. שבהם ועל ידיהם ודאי רבו הרצחנים. ואחר שנתגברו אלה הרוצחים. נוסף עליהם אלעזר לעזור לרעה. והיה חבר לאיש משחית. אחד מן הרוצחים הנ"ל. לכן חזרו לקרותו בן הרצחן. ע"ד כמאן קרינן לרשיעא רב"צ רב"ר כו'. תלו הקלקלה באביו שגדלו ולא כהה בו. כאילו הוא ג"כ רוצח ואע"ג שהיה כ"ג שפרישתו לקדושתו. והיינו דקבעי תנא לאשמועינן אגב אורחא. דקיי"ל כר"י.

יוחנן כ"גלשון ס' באר שבע. אל תטעה לפרש האי יוחנן הוא ששמש בכ"ג פ"ש ולבסוף נעשה צדוקי. אלא הוא שהיה אחר שמעון הצדיק. וכך הם דברי הר"מ ברפ"ט מהמ"ע ע"כ. לקח זה מהכ"מ. וערבך ערבא צריך. כי אני איני מוצא יוחנן כ"ג. אחר שמעון הצדיק. זולתי אותו הנודע בשם הורקנוס שהחמיץ לעת זקנתו. אם לא איפוא מי הוא. ואולם זה שאמר הר"מ. שהיה אחר שמעון הצדיק על דעתי לא נתכוין להוציא את זה. כמו שחשבו רבנים הללו ז"ל. ולא רצה באמרו שהיה אחריו. מיד בסמוך לו. בלי הפסק דור או דורות ביניהם. כי יש אחר מופלג. אלא כיון לומר שהיה אחר שמעון. לאפוקי שלא היה לפניו. כי היה יוחנן כ"ג אחר לפניו. בתחלת בית שני. כמוזכר בספר נחמיה (סי"ב) והוא הנקרא שם בזכרון שלשלת בני צדוק. יונתן ואח"כ יוחנן. ומפני שלא היה מפורסם בשם יוחנן בספר יחוסו. כנראה משם. ועוד כי המשנה מדברת מזמן שהתחילו התנאים בעלי המסורת. אחר שכבר עבר דור הנקובים בשמות בכתובים. זהו שהביאו להר"מ לפרש כך. וא"כ בהכרח הוא אותו שמיאנוהו הרבנים המפרשים ז"ל. ואל תתמה שזכרוהו לשבח. וכתוב ובשוב צדיק וגו' כל צדקותיו לא תזכרנה. ההיא בתוהה על הראשונות. א"נ במשפט שלמעלה לא תזכרנה. אבל נזכרין בד"ת למטה. אע"ג דשם רשעים ירקב. מ"מ מעשה שהיה בימי צדקתו נזכר. שכן אפילו מעשי ירבעם הטובים נזכרים לשבח. גם אלישע בן אבויה יוכיח. שבקשו תורה מפיו. וקבעוהו גם בין התנאים במכילתא דחסידי פ"ד דאבות. ועמ"ש בס"ד בלח"ש שילהי מ"ש. ושילהי ידים. הלא היא כתובה בתשובה קבועה בדפוס בשי"ע (סמ"א)

העבירהודית המעשר עמ"ש בר"פ יש מותרות בגמרא.

בטלאת המעוררים עמ"ש שילהי מ"ש.

אצ"לעל הדמאי. ע"ש.

בטל השירמבית המשתאות פירשו בשם רה"ג דהיינו שיר של אהבה כו'. אבל שירות ותושבחות וזכרון חסדים של הקב"ה. מנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה. כמ"ש בתי"ט.

אכןבעל נצח ישראל רבו של בתי"ט השיג על דעה זו בפכ"ב מספרו הנ"ל. והפריז על המדה. באמרו ולדעתי אף בשעה שב"ה קיים. אסור להזכיר שמו כך בשכרות ע"כ.

ותמיהאלי. לא כן תנינן משבטלו סנהדרין. בטל השיר מבית המשתאות. הא בהדיא דמקמי הכי הוה שרי. ואיתא בירושלמי. דהטעם הוא. משום דמשם ואילך. אין אימת סנהדרין עליהן. ואומרין בו דברי נבלה בשיר. לכך נאסר. משא"כ בזמן סנהדרין שאימתן עליהן. לא היו אומרים דברי נבלה בשיר.

ונראהדה"ט דהגאונים דס"ל דכל היכא דלא אמרי דברי נבלה. שרי. מיהא לא ניחא כולי האי. דהא אדרבה משמע דאסרו בכל שיר. משום גזרה שלא יבואו לומר בו גם דברי נבלה. והיכי ניקו אנן ונעקור גזרת חכמים.

והיינודקשיא לי על דעת הגאונים הנ"ז וצ"ע.

יב

בטלו אורים ותומיםעתו' פ"ק דקידושין. גבי עובדא דדמא בן נתינה. ורמב"ן על התורה תצוה.

בוטלהשמיר עמ"ש בס"ד. בקונטרס בנין. בית הבחירה.

ונופתצופים פירש הרע"ב דבש הבא ממקום ששמו צופים. כו' לדברי הרע"ב המקום הוא נקרא צופים. כמו הרמתים צופים. עכ"ל תי"ט. חול"ם בשור"ק מיחלף ליה.

איבראדאיכא נמי למידק אפירושא דרע"ב. דהא אשכחן (משלי ט') צוף דבש. ידמה שצוף יורה על ענין מתיקות. אמנם מצינו מחוז. נקרא ארץ צוף ככתוב (שמואל א' ט) ואולי שם היה ושם נמצא אותו דבש חזק המתיקות. ועל שמו נקרא הדבש ההוא כן. או שם המדינה ההיא נקרא על שם הדבש הנמצא ביחוד שם. ונודע בשם זה. ואפשר היה ג"כ ארץ הרים נפרדים סמוכים. והבא משם דבש משובח הלז.

אנשיאמנה ר"ל בעלי בטחון. שמאמינים בה' שיזמין להם פרנסתם. לכן אין פושטין ידיהם בגזל. דכתיב כי פסו אמונים וגו' וכתיב בתריה משוד עניים וגו'.

אתשומן הדגן מ"ש תי"ט דלא נקט אלא שומן דגן ולא של תירוש ויצהר. לאו דיוקא הוא. דהא דאר"י לעיל שומן הפירות. היינו פירות הנאכלין. כמו תמרא דהינינותא. אבל פירי דמשקין הני תרי. לא שייך שומן. דמה טיבו של שומן אצל יין. ושמן מזיק לשתיה. ויצהר כולו שומן. וכן שמו.

התירושתצא הכלה באפריון משום צניעותא. היינו משום שיוצאה וראשה פרוע כדתנן רפ"ב דכתובות. וסתם כלה בתולה היא. ואלמנה פשיטא דאינה יוצאה באפריון.

פסקהעושר מן החכמים אבל לא מנשיאי בית דוד דוק.

קטנותןכלומר תכליתן. כמו ליום קטנות. ועמ"ש בס"ד מ"ג פ"ח דשבת. דכוותיה שמואל הקטן. אלעזר זעירא דמן חברייא.

בוטלכבוד התורה עמ"ש בס"ד בדרוש תפלת ישרים.

ומתהטהרה ופרישות לשון תי"ט לא ידענא אמאי נקט לשון משונה ול"ק ובטלה. עיין גמרא דמכות (דיא"ב) ותדע שענין ביטול הוא העדר הדבר מעיקרו. ונחשב כאילו לא היה. משא"כ לשון מיתה. הוא לשון הפסקה לשעתה בלבד. כי המתים להחיות. ודוק.

זיו הכהונהלשון רש"י שהיה חכם ועשיר כו'. ונ"ל שז"ש חכם. צ"ל כהן. עכ"ל תי"ט. לחנם רצה להגיה לשון רש"י המזוקק ככסף. וכי מה היה צ"ל כהן. דבר שהוא מפורש. מבואר מאליו בלשון משנה. אחר ששמענו שהוא זיו הכהונה הדבר ידוע מעצמו. וגם הוא הנודע ומפורסם בכהן. במם' פרה. ועל כן לא היה צריך רש"י לכתוב דבר זה לבטלה. רק שהיה חכם ועשיר בא להשמיענו. שזהו מה שנכלל בענין שם זיו בלבד שהוא תואר מוסף על מעלת כהונתו. לומר שהיה מבהיק זיווה. בהצטרף אליה מעלות החכמה והעושר. כי בצל החכמה בצל הכסף. וחכמת המסכן בזויה. ועטרת חכמים עשרם.

ואיןשואל בשלום חברו. תי"ט. ושבוש הוא כי על הכלל יצא זה המאמר. ונוח הי' לו לומר ואין שואל בשלום ישראל. כענין שכתוב. מי יסור לשאול לשלום לך.

שרועל משקל ענו כשדיא. והוא לשון התחלה. ויחל נח. ת"א ושרי.

חכימיאהם החכמים מפרשי התורה ומקבליה בע"פ. שהיא קבועה בלב חכם לב. כך נ"ל.

ספריאהם בעלי מקרא. המלמדים התנוקות קריאת תורה שבכתב. מתוך הספרים כך נ"ל. ובגמ' (קדושין דל"א) לכך נקראו ראשונים סופרים.

והגלילארץ עשרת השבטים.

והגבלןארץ הגבלים.

בן מנבלבבי"ת. וכתוב הוא (מיכה ז').