**אלו הן מעמדות.**זה לשון הרע"ב על כל משמר ומשמר היה מעמד מקצת שבטי ישראל חלוקים לכ"ד חלקים כו':

ואינייודע מאין לשון זה לקוח ומה ענינו. שמפירש"י נראה שכל ישראל נחלקין לכ"ד משמרות. ולרמב"ם בפ"ו מכלי מקדש משמע שהיו בוררין מכל ישראל. הכשרים ויראי חטא שבהם למעמדות. אבל לשון זה של הרע"ב מקצת שבטי ישראל אין לו הבנה. והאם יגרע שבט א' מחבירו. זה ודאי לא יתכן. ועכ"פ היו צריכין להיות בהם מכל שבט ושבט. ואם כוונתו מקצת כל שבט ושבט. אין זה במשמע לשונו. ויותר הי"ל לומר בלשון רבו הרמב"ם ז"ל שבוררין מכל ישראל הכשרים:

גםמ"ש עוד הרע"ב ישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן. אותן שהיו רחוקים מירושלם ולא יכולין לעלות. והוא מהרמב"ם בספרו בהלכות הנז'. לא ברירא לי דבגמ' משמע שיכולין לעלות. וקרוב לירושלים. דהיינו לירחו נאספו. כל אנשי המעמד שהגיע זמנו. כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם:

ותודלא יהיב שיעורא לעולין לירושלם ולמתכנסין בעריהן. ובגמרא איתא בהדיא הגיע זמן המשמר לעלות. חצי המשמר עולה לירושלם וחציו לירחו. אולי יסבור שמשמר זה של כהנים ולויים הוא. אך צ"ע מאן פליג ליה בהא ועיין גמ' דמכילתין (דכז"ב) וצריכא רבה:

**במנחה נכנסין וקורין על פיהן.**פרשה בנעילה ליכא רש"י. וז"ש הרמב"ם ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה לא ידעתי מניין לו עכ"ל תי"ט. ובודאי הדבר צריך תלמוד. ואצלי שקול ומעויין. והמשכיל בחבור הר"מ ז"ל לבבו יבין מה שיש לספק בזה. גם בפירש"י. ולא אאריך כאן. ועמ"ש לקמן:

משנה לחם בששיאבל שבת לא קתני. שאין בו קריאה של מעמד. מחמת קריאת פרשת השבוע. (עיין ב"א) שאינה נדחית. אצ"ל שלא היו מתענין בו. אבל היו נכנסין למעמדם. כמו בכל יום (וקורין כסדר כל העם) בשחרית ובמנחה לדר"ע. ולדב"ע לא היה בו מעמד במנחה. דתנן לקמן.

קרבן עצים אין בו בנעילהעיין בפי' הרע"ב שכתב שלא ירד לסוף דעתו של הרמב"ם ז"ל שנראה מדבריו שיש תפלה יתרה   לאנשי מעמד והיא נקראת מוסף. והתי"ט דחק עצמו ליכנס בפרצה דחוקה. ולהחזיק בפלך הדעת הנדחה הלז. ואע"ג דסלקה ליה שיטת הר"מ וקלסה. לא כיפי תלי לה המעיין יראה כמה מהדוחק יש בה. ועיין בכ"מ:

ומהשהוסיף בתי"ט לעשות לה סמוכות מן הירו' דקאמר. ש"מ שמתפללין ארבע. לא ידעתי מה זו סמיכה שסמך עליה. שלדעתי שמתפללין ארבע שייך נמי בתעניות. שהרי שלשה למעמדות בכל יום. שהם ערבית שחרית מנחה ונעילה. וכי הא דאמרינן בפ' ב"מ [ד' כ"ד ע"א] יום הוא שנתחייב בארבע תפלות. שהכוונ' עם תפלת ערבית והוצרך להודיענו דנפקא לן ממתני' שמתפללין נעילה במעמדות. והיינו דחדי' לן. הבו דלא לוסיף עלה תו צלותא יתירתא:

ותדעעוד שעל כרחך כך פירושו של הירו' הנזכר כמו שאמרנו. דהא דיוקו שמתפללין ארבע שייך נמי בתענית. שהרי שלשה פרקים הללו שבהם כהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום נשנו כאחד. ואי מדתנן ד' פעמים כהנים נושאים כפיהם שמע לה. א"כ הכי נמי קאי אתעניות כמו אמעמדות וק"ל:

ועלכרחך תעניות דתנן לאו של מעמדות הוא. דאי הכי לא הוו שלשה פרקים. דהיינו תעניות היינו מעמדות. ובלא תענית צריכים לישא כפיהם ד' פעמים מחמת המעמדות. אלא ודאי בשאר כנסיות ישראל שאין בהם מעמד מיירי. שהכהנים נושאים כפיהם בהם בכל תפלתם. והיכי משכחת לה ד' פעמים ביום בתעניות.

ולכןודאי הגירסא שבגמרא דריש פרקין מוכרחת (ולא כמו שהמציא הרב בכ"מ גירסא חדשה מלבו. ונשא פנים במ"כ כי רב להדר פני גדול. בדבר שאין לו שחר). ומשנתינו הכין מתפרשא דיש בשלשה פרקים הללו יום א'. דהיינו יום הכפורים. שבו נושאין כפים ד' פעמים ביום:

והשתאשפיר איתא להך דירושלמי דש"מ דמתפללין ד' בתעניות כמו במעמדות. ומשכחת לה בתענית צבור שיש בו נעילה. והיינו דמתפללין ארבע. שיום זה נתחייב בד' תפלות כדרך שאמרנו. ולא מן נושאים כפיהם שמעינן לה. אלא מנעילת שערים דתנן. דמיתוקמא אכולהו ג' פרקים. ולא כמוסף. שידוע שאין מוסף אלא ביו"ה. והוא דבר ברור ומוכרח לענ"ד בכוונת הירושלמי:

וגםהשכל הישר נותן שאלמלא נתכוין התנא במלת מוסף לתפלה יתרה של אנשי מעמד. היה קורא לה שם חדש. ולא ליתן מקום לטעות בשם מוסף הרגיל וידוע:

ותוקשיא לי אליבא דרמב"ם. אם נאמר ע"פ דרכו שלעולם בכל הזמנים התפללו במעמדו' תפלה זו היתרה להם. מלבד של מוספין ביום שיש בו קרבן מוסף. וכן דבריו שבחבורו מוכיחין באמת. א"כ הא דתנן ריש פרקין כהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום וקמפרש במוסף. דלדידיה היינו מוסף של כל יום המעמד. ושל י"ט לא הוזכר כלל. והא הוי מצי למיתני דמשכחת לה נמי ה' פעמים ביום דהיינו ביו"ה וצ"ע רב:

וליכאלשנויי שינויא דחיקא. דאליביה דרמב"ם הכי מפרשינן למתני'. דכל הג' פרקים שוים שיש בהם נשיאות כפים ד"פ. ומשו"ה לא אשמעינן זימנין דאיכא ה"פ. דלא תני אלא הנך דדמיין להדדי דאיתנהו בד"פ. ובמה שחלוקים זה מזה לא קמיירי:

משוםהא לא איריא מכח הוכחתי לעיל דתעניות דתנן. לאו של מעמדות הן. וא"כ הא לית בהו צלותא יתירתא והיכי משכחת ד"פ ביום. אלא ודאי ליתא ודוק היטב:

משנה לחם קרבן מוסף עתי"ט מ"ש אבל למזבח עצמו לא היו מניחים לגבעונים לחטוב עצים ולשאוב מים. יפה אמר. ודבר מוכרח הוא. שהרי אף כהנים בעלי מומים מתליעין בעצים. ולא היו מניחין לגבעונים לעשותו.

**וכל מי שטעה שבטו.**כתב הרע"ב ולא היה יודע עם מי ילך עכ"ל:

ולאידעתי מהו. וענין משנה זו נעלם ממני מכל וכל. האם מחלו בני זתוא לכל הבא למלא ידו להקריב עמהם. ומה שייכות טעות השבט לכאן. אולי ר"ל מי שהיו אבותיו מוחזקים במביאי העצים ונשכח יחוסו. ואינו נראה לי:

אבלהיותר קרוב אלי שבפעם הראשון שהתנדבו בני זתוא. כשעלו מן הגולה. עלו עמהם כהנים ולויים וכל מי שטעה בשבטו. ונלוו עליהם והשתתפו עמהם בנדבת העצים. על כן זכו עמם להיות יד כולן שוה בהם. שהם ובני בניהם של אותם שעלו אתם. ונספחו עליהם בנדבה הראשונה ואחר כך היו ידועים למשפחותם ולבית אבותם. אותן העולים הנלווים על בני זתוא. והיו מקריבין עמהם באותו בכל שנה. וזה נראה לי פירוש אמיתי במשנה זו:

אךדעת הרע"ב רחוקה ממני. ודבריו סתומים וחתומים ונעלמי' מהבינם. ויש מהתרעומת על פרשנים המקצרים דבריהם יותר מדאי. ואף שדבר זה אינו יוצא ממנו לא איסור ולא היתר ולא דין מהדינים. אעפ"כ משנה שלמה היא. ולשונה חיים ומרפא לנפש. ואין ראוי שנקחהו בלי הבנה. ואם דבר קל ופשוט היה אצל הרע"ב ז"ל. קשה הוא אצלינו יתמי דיתמי:

משנה לחם בעשרה בואולי מפני זה לא קבעו בו התענית. אע"פ שרובו של היכל נשרף בעשירי.

משנה לחם לעניןמ"ש רע"ב. בבני קוצעי קציעות שנקרא בני סלמאי הנתוצתי. עמ"ש בס"ד בחי"ג.

משנה לחם בטו"ב תמוז עיין עולם ברור פירושי לס"ע פ"ג.

משנה לחם בט"ב נגזר על אבותינו עמ"ש בחי"ג.

**וביום הכיפורים.**שבו ניתנו לוחות האחרונות. עמ"ש בס"ד בביאור מאמ' פ"ק דברכות [ד' ח' ע"א] דלעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו"ת:

סליקא לה מסכת תענית בס"ד

משנה לחם וכי"כ עיין עולם ברור.

משנה לחם **בחור שא עיניך כו'.**תנא כל מי שאין לו אשה נפנה לשם. גמרא. א"כ בחור לא דווקא. אלא משום דרוב הנושאים אשה. בחורים הם. ונראה ג"כ שבתולות היו החולות. לא אלמנה וגרושה. ובחור נאה לבתולה. ככתוב.

משנה לחם וכן ה"א צאנהעתי"ט בשם הר"ן. ועדיין צריך תבלין מה ענין זה לכאן. הלא נדרש על ענין מתן תורה ובנין בית המקדש. וי"ל משום דאשה טובה נמשלה בתורה. כדאמרינן כמה טובה אשה טובה. שהתורה נמשלה בה. שנאמר מצא אשה. מצא טוב.

משנה לחם סליקא לה מסכת תענית