משנה לחם ונותנין אפר מקלהכו' ובראש כמדומני שאז היו בלי תפלין. אולי היו אסורין בהם ג"כ. כמו בט"ב. ויתרות אלו התעניות על ט"ב. לענין אפר שנותנין תחת פאר. אלא שצ"ע מפני סתימת לשון המשנה. גם הר"מ שתק. עוד מסופקני אם יש סדר למשנה זו בענין קדימה ואיחור. והר"מ ז"ל תפס שטת המשנה כפשטה. מאי דמוקדם מוקדם. ולא נזכר כן בתקון הגאונים. גם מסברא אינו נראה שתהא הדרשה לפני תה"ש. עם שתהיה קצרה. בודאי היו מרחיבין אותה. ולא היא כולה כמות ששנויה כאן. אלא אופן הדברים והתחלתם בלבד. שנה רבי. על כן נראה יותר שלאחר סיום ת"ש. וקודם תפלת המנחה. נשנה סדר זה. וכ"מ בתיקון הנ"ל. ובשעת ק"ש ותפלה. ודאי היו צריכין להיות מוכתרים בתפלין. אם היו מותרין בהם. כדרכן כל השנה. ופאר. ואפר. בהדי הדדי לא שייכי.

**וביתו ריקן.**כתב הרע"ב א"נ ביתו ריקן מן העבירות שלא יצא עליו שם רע בילדותו. וכתב תי"ט ולשון ביתו אינו מדוקדק לפירוש זה עכ"ל:

ואניאומר יש לנו כיוצא בו בגמרא דשילהי פ' נגמר הדין [ד' מ"ט ע"א]. גבי יואב דכתיב ויקבר בביתו במדבר. ופרשינן מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב כן. ש"מ דשפיר שייך לשון ביתו ריקם מעבירות. ואזדא לה נמי מה שהוקשה לו בפירש"י דנקט גזל וחמס. דסירכא דלישנא דגמרא הנ"ל נקיט ולא חמס וגזל דווקא. דה"ה לעריות. שנכלל בלשון זה:

**אל ה' בצרתה לי.**לשון התי"ט כולן מזמורים והן משש הנוספות עכ"ל. זוהי שיטת רש"י ז"ל. והיא רחוקה מדעת הרמב"ם בפ"ד מהל' תענית. וצריכה לפנים ע"ש בה"ה:

**בא"י גואל ישראל.**בירו' פריך ולא יצחק נגאל. והשיבו שמכיון שנגאל יצאחק הרי כמי שנגאלו כל ישראל הר"ן עכ"ל תי"ט. ור"ל שיצחק נגאל בזכות ישראל שיצאו ממנו. ולולי זה לא היה ניצול. ע"ד שאמרו ביעקב אשר פדה את אברהם מכבשן האש בזכותו. והיינו דלא חתמינן בגאולת יצחק ודוק:

**על החמישית מי שענה את אליהו כו'.**וחותם בשומע תפלה דכתיב באליהו ענני ה' ענני דהיינו תפלה רש"י. ובגמרא תנא יש מחליפין צעקה לאליהו ותפלה לשמואל:

ונ"ללעשות סעד לנוסחא זו העיקרית לבעלי התלמוד. שהיתה משנתם תפלה לאליהו. וטעמו של רש"י אינו מספיק כל כך. וחילי דידי מהכא דאיתא פ"ק דברכות [ד' ו' ע"ב] שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. ולא לומר שבתפלה אחרת לא היה נענה. דהא משמע התם שכל התפלות שקולות הן. וק"ל שאין לי להאריך בדברי' פשוטים מוכרחים במקומן:

אלאכך פירושו של דבר שלא נענה אלא בזמן תפלה דווקא. והשמיענו שככח התפלות האחרות כח תפלת המנחה. שבה נענה ובזולת זמן תפלה לא היה נענה. ודייק לה מדכתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו. משמע מזה שקודם לכן לא היה נענה. עד שלא הגיע זמן התפלה:

אבלמדלא התפלל בשחרית. ליכא למידק שלא היה נענה אז. עם היותו ג"כ זמן תפלה. דמאי הו"ל למיעבד. כיון שעובדי הבעל עשו ראשונה. וקראו מהבוקר עד לעלות המנחה. ולהמתין עד למחרת לא היה אפשר. שלא יאמרו מעשי כשפים הם ותולה בעונה ידועה:

אלאודאי מקרא יתירא דייקינן. דהכתיב עד לעלות המנחה ואין קול. ובתריה הוי ליה למיכתב ויגש אליהו. אלא לומר שלא נענה אז. אלא מפני שהיה זמן תפלה באותה שעה. ומשו"ה שפיר טפי לאדכורי בדאליהו שומע תפלה. שבו הוכיח ה' על שמיעת התפלה. ודוק שכן נ"ל דבר הגון ונאה בעזה"י:

וצל"עבדבר זה בתעניות הללו. כשמוסיפין שש ברכות כדרך ששנינו. שכבר חתם בשומע תפלה בשל אליהו. איך יחתום בברכת שמע קולינו:

ונ"לשחותם בה ברוך שומע תפלת עמו ישראל ברחמים. כדרך שמסיים בשופרות של ר"ה. ושמיעה קמא דאיתה נמי בתפלת הנכרי. כמו שביקש שלמה עליהם. אמרינן לה בסתמא. ושייכא בדאליהו. מפני שהיה עניינו עם עובדי ע"ז. שחזרו בהם והודו להי"ת. והתפללו אליו ונענו עמו. ותו דקמא מישך שייך נמי לכל הצריכי' לגשמים אפי' לע"א:

והדרבעינן בשמיעה בתרא על של ישראל ביחוד. ושתפלתנו ראוייה להשמע ברחמי'. ודווקא ביומי דרחמי מיבעי לן לאפושי ברחמי. אבל בכולה שתא. לא צריכינן כולי האי. ועוד שעכשיו שיש לנו להזכיר ב' שמיעות. צריך להוסיף שום דבר בשנייה. כדרך שכתבו ז"ל במה שאנו מוסיפים לומר בעשרת י"ת וכאוב לחיים טובים. אע"פ שבזכרנו אין אומרים כי אם חיים סתם:

**תקעו הכהנים תקעו.**כתב הרע"ב חזן הכנסת כו' והוא שמש ולא ש"ץ רש"י עכ"ל תי"ט. (וכ"פ חזן רפ"ח דיומא) נראה טעמיה דחייש להפסקה. ואי משום הא י"ל דלא חשיבא הפסקה. דצורך תפלה היא וכדפסק בש"ע לענין הכרזת ש"ץ דר"ח. ועיין פ"ק דמכילתין גבי הזכרה דמשמע נמי הכי:

משנה לחם אנשי בית אב עמ"ש בס"ד ריש תמיד.

משנה לחם ולא משלימיןמפרש בגמרא (דיב"א) דלצעורי בעלמא הוא עם הצבור. ואינו תענית להתפלל עננו. לפירש"י. אמנם לדברי ראבי"ה שהביא הטור א"ח (סתקס"ב) נראה דמפרש שהיו אומרים עננו. וצ"ע.

משנה לחם רי"א כו' כך לא שניות עמ"ש בס"ד במו"ק סימן תקע"ב.

משנה לחם אין מפסיקיןעמ"ש שם בס"ד.