והחיצונות טמאות כרע"ב שהעוברים כו' ובגדיהם עוברים על פיהם כו'. ואין הלשון מדוקדק של"מ בשום מקום שאוהל מטמא אלא במת תי"ט.

לאידעתי מה היה לו שלא ראה מה שלפניו בפרע"ב ור"ש וכן רש"י (שממנו לקחו כולם) שכתבו ברור מללו. ובגדיהם עוברים על פני אוירן. ודייק לישנא טובא. ולחנם האריך לשון תי"ט עליהם. יטול מה שחדש בזה.

משמשתעיין לר"מ בתי"ט. שהאש' היא רבת העסקים והמשמוש.

וכךאמרו בב"ר שהנשים ממשמשניות הן.

הגבאיםז"ל הר"מ בפירושו. אלה הגבאין ג"כ הם ע"ה והעיקר אצלנו שהן ממשכנין על הצדקה כו'.

נתעלמהממנו משנה שלמה (פיו"ח) כל שהוחזקו אבותיו כו' גבאי צדקה. משיאין לכהונה כו'. הנה הם כשרים ונאמנים יותר מסתם חברים. אלא הכא בגובים מס המלך עסקינן כפיר"ש. והם גרועים מסתם ע"ה. שהרי הם פסולים לעדות. כמ"ש בפז"ב.

**אם יש עמהם נכרי כו'.**אגנבים קאי. והכא ודאי לא מיירי בנכרי חשוב.

אודיאריןהם אוליירין. דלי"ת ולמ"ד חברים במוצא. ומתחלפים.

להוציא פת לעני ע"ה. שאינה מכירתו. וכעין מש"ל מ"ז פ"ה. וכן האשה בחברתה דבסמוך. וצ"ל דככרות וקדרה ברה"י הן. אפ"ה קמטהרי חכמים. משום דמרתתי (עני ואשה) נגע. וכדקיי"ל בעלמא ביוצא ונכנס. וכדתנן ספ"ד דע"א.

**וכי מ"מ כו'**עתי"ט ועם שיש קצת טעם בדבריו.

לאנתיישב יתור לשון. תסגי ליה למימר וכי מ"מ רע"מ. ומה הלשון אומרת וחכמים מטהרין. לפי דרכו הוא יתור נפיש לגמרי. ונ"ל ר"א בא לכלול גם טעם חכמים. והכי קאמר. וכי מפני מה. כלומר במאי קמפלגי. אלא ר"ע סבר. דלא מרתתא. דכי חזיא לחברתה ע"ה. דמגליא קדרה מציא אשתמוטי ואמרה דעבדה הכי. כי היכי דלא תקדיח תבשילה. ולתקוני קדרה איכוונא. ורבנן סברי לא חיישינן שתגלה הקדרה כדי לאכול. שהרי כשתבוא בעלת הקדרה. ותראנה לוקחת מן הקדרה מאומה. תהא נתפשת כגנב. ומה שחתתה גחלת מתחת הקדרה. שמא באמת לטובתה נתכוונה. לתקנת התבשיל שלא יקדיח. ובנגיעת הקדרה. אינה מטמאתה. שאין כ"ח מתטמא מגבו. אבל גילוי קדרה. ודאי מטמיא לה מאוירא. ואפשר לומר. ר"ע פליג אעני נמי. אף לדר"א. וה"ק וכי מ"מ ר"ע מטמא באשה וקדרה. אלא מפני גרגרנותה של אשה. שאע"פ שאינה צריכה (דלאו בעניה מיירי) רק מפני זוללותה. חשודה לגלות קדרה. ולגנוב אפילו טעימה בלבד. עאכ"ו בעני הדחוק ורעב. שחשוד לגנוב כבר. למלאות נפשו כי ירעב. ואינו חושש אם יראוהו. כי לא יבוזו לגנב וגו'. פשיטא דחייש ר"ע. ורבנן אפ"ה לא חיישי כדאמרן דמסתפי. ורבותא אשמעינן אליבא דרבנן. דאפילו לא מצאתו עומד במקום שהניחתו כשנכנסה. לית לן בה.

גרגרניותענינו הומות לאכול מן הגרגרת כו' הר"מ. כלומר שכ"כ מתאות לאכילה. עד שלא יספיק לה מה שאוכלת מן הושט. כו' תי"ט.

ושיבושהוא. אבל כוונת הר"מ כבר בארה הוא בעצמו. באמרו והוא השפוי כובע. ר"ל למה נקרא הבלען גרגרן. עם היות אין הגרגרת בעלת האכילה. ותקן את זה. במ"ש והוא השפוי כובע. כלומר כי שם שורש התחלת הגרגרת. ומשם היא נהנה ג"כ מהאכילה. והכונה על בלענות. ואכילה שאינה הוגנת. שממהר לבלוע המאכל למקום שאינו יכול לחזור. והוא דרך הלעטה. ובזה נודע מה טעמו לפרש הש"כ. כי משם יוצאין ומתחברים הקנה והושט. לכן ההנאה מגעת לשניהן שם.