הצעה למסכת תמיד

ידועמה שאמרו רז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אבינו. כבר תקנתי להם סדר מעמדות כו' ואמרו כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כו'. וע"ע בהצעה לפני מסכת מדות. לפיכך לא לריק הוא יגיענו בה ועמלנו בסדר עבודה.

יש לידעהמפרש למסכת תמיד בש"ס. אינו פירש"י אלא של רבי שמעיה תלמידו של רש"י.

בית הניצוץאית דמפרשי שהיה גבוה ופתוח נגד רוח מזרח. והיו נצוצי חמה מכים עליה. והשאר היו נמוכים. שלא זרחה עליהם השמש.

זקני בית אב המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע. רע"ב.

ובגמראשילהי מנחות (דקז"ב) משמע. שלא היו אלא ששה בתי אבות. כמנין ימי החול (וכן הוא בירושנמי ספ"ה דשקלים) ופירש"י שם בשבת כולן שוין. וכפרש"י שלהי פרק מקום שנהגו (והכי מוכח התם) וס"פ נושאין.

ונראהשר"ל. כל בתי אבות של משמר העובד אותו השבוע. שוין בשבת. כדרך שכל המשמרות שוות ברגלים. וצ"ע מניין.

אמנםבתוספתא דתענית. ובר"מ ה"ל כלי המקדש. יש דרך אחר. שלא כדברי זה. ושלא כדברי זה. ומשמע שאין כל המשמרות חלוקין לחלקים שוים. אלא יש מהן לשלשה ולארבעה וכו'. גם שאינן שוין בשבת. ועיין ד"ה (א"ט) משמע כרע"ב. וצ"ע בירושלמי פ"ד דתענית.

וצריךלדעת ג"כ. ששתי משמרות קבועות היו שם בשבת. אחת משמשת שחרית. ואחת ערבית. כמ"ש בס"ד שילהי סוכה.

א"ככשאנו אומרים כל בתי אבות שוין בשבת. כל בתי אבות של משמר היוצא. שוין בשל שחר. ושל הנכנס שוין בערב.

וזקני בית אב ישנים שם כתי"ט בחציה שבחול.

ולאמשמע הכי לשנא דמתניתין. דמוקף רובדין סביב מארבע רוחותיו משמע ודאי. ועלה קאי. ישנים שם. סתמא אכולהו קאמר. ואין נראה לומר. משום שהרובדים היו זיזין בנוים בכותל בולטים לאויר הלשכה. הי"ל דין עליות שלא נתקדשו. דליתא. אלא כדבעינן למימר בס"ד.

איש כסותו בארץבהא ודאי נ"ל בחציה שבחול. שראשי פספסין מבדילין. כמ"ש פ"ק דמדות. היינו משום שהילדים רגילים בטומאה (כדאיתא בהישן דמשו"ה לעולם חולצין) והיינו דמסיק הכא ארע קרי כו'. מאי דלא שייך בזקנים. אבל משום שכיבה גרידא ודאי ליכא קפידא. דשכיבה אינה תשמיש של גנאי. תדע מדדייק תלמודא (קידושין עח"ב) אקרא דשמואל שוכב בהיכל. והא אין ישיבה בעזרה כו'. תיפוק ליה דתשמיש גנאי הוא. ואסור אף למלך בעזר' אצ"ל. בהיכל. ותו דהא ודאי אף לשכה הפתוחה לחול בלבד. לא גרעא מהר הבית גרידא. דאסור בו כל תשמיש של בזיון. כמו ששנינו לא יכנס אדם להר הבית במקלו כו'. איברא בית המוקד בחציו של חול. נמי פשיטא דחמירא קדושתיה מהר הבית. אפ"ה שכיבה שריא ביה. ש"מ דלא מקריא תשמיש גנאי. ומעתה יש ק"ו לעליה דבית הכנסת שלנו. אבל תשמיש של גנאי. ודאי אסור בהם. ודלא כמרדכי שהביא ב"י בא"ח סקנ"א. כמ"ש שם במור וקציעה בס"ד.

ומניחין אותן תחת ראשיהןלא תחת ראשיהן ממש. לפי שאסור להשתמש בהן שלא בשעת העבודה שמוש הגוף של לבישה. והצעה לשכיבה והדומה. רפ"ז דיומא. ועיין עוד פרק קמא דמדות בס"ד.

וב"כ של כבוד היה שםבאותה מחילה שלא נתקדשה. ועמ"ש בס"ד שילהי מדות.

הממונה על הפייסות מתיא בן שמואל היה נקרא.

באמדרך הר הבית.

ודופקעל שער בית המוקד הפתוח לחול. ששני שערים היו לו כדתנן מ"ז פרק קמא דמדות.

יבוא ויפיסאחר תקנה נשנית משנה זו. וקסמיך תנא דידן. אההיא דתנן התם ברפ"ב דיומא.

נטל את המפתחסתמא משמע דאיהו ניהו הממונה דלעיל. ולא אותו ממונה שעל השערים. דאחרינא הוא. ובן גבר שמו. במשנה דשקלים רפ"ה. ומשו"ה נמי לא היה צריך להגביה הטבעת. שמפתחות שערי העזרה הגדולה מונחים תחתיה. אבל זה מפתח קטן של פשפש. לא היו מצניעין אותו שם. אלא היה מזומן בידיהם. כמו אותו של שער הפתוח לחול. שבודאי היה מוכן אצלם. כדי לפתוח מיד. כשיבוא הממונה וידפוק. כך זה של פשפש.

**אלו הולכין כו'.**ע"פ רע"ב. צ"ע היכן היו אלו האכסדראות. ומדקאמר דרך המזרח ודרך המערב. ולא צפון ודרום. נראה שבית המוקד היה עומד כנגד י"א אמה של עזרת ישראל. דוק. והיו אלו מצד מערב. מקיפין והולכין שלש רוחות. עד שהגיעו למזרח אצל אחיהם. שהלכו לצד מזרח דרך קצרה. שהם לא הוצרכו. ללכת רק בצד צפון. ומשם פונים למזרח. ופוגעים אלו באלו.

שלום הכל שלוםלפמ"ש רע"ב אין כאן כפל לשון.

**בין הכבש למזבח כו'**ע"ל המפרש בתי"ט. עד אצל מקום שכלה הכבש. ר"ל שכלה הכבש אצל המזבח. ששם עושה זויות חדודה. באותה קרן היתה מחתה מונחת. נמצאת בזה נתונה היא בין כבש למזבח. במערבו של כבש. ובדרומו של מזבח.

ולא נר בידועתי"ט. דמשום שהלך יחידי הו"א שהיה נר בידו. קמ"ל דלא. ברם טעמו בצידו שינוי. שלא היה צריך לכך. לאפוקי מאותם שנחלקו לכתות דלעיל. שהיו הולכין באכסדראות ומקיפין את העזרה באפלה. כי שם לא יוכלו לראות אור המערכה. לפיכך היו צריכין לאבוקות.

מוכני לכיורעיין בפרע"ב שfתב. ורמב"ם אמר שהמוכני הוא כלי סביב לכיור כו' ושם היו מניחים המים בלילה כו'. דברים זרים אני רואה כאן. וגם תי"ט לא חלי ולא הרגיש. שוב עיינתי בחבור הר"מ ומצאתי הראב"ד הרגיש בו. ועכ"מ שם.

וחתהלא פחות מקומצו. ולא יותר ממלא המחתה.

למזרחו של כבש כעשר אמות. ע"ל המפרש (בתי"ט) וק"ל לרבנן דלא מיקרי השלכה בפחות מן ך' אמה. לא כן. אלא יותר משלשים אמה. היה מרחק השלכה זו. כדאיתא פק"ק (דסד"א).