שממנו מדליק המנורה בין הערביםכל זה הלשון הוא מאמר אחד נקשר. כך הוא העקר. אע"פ שכבר הסברתי פנים קצת גם להבנת הרשב"א. שבין הערבים נמשך למטה אל מצאו שכבה. עפ"ג בקונטרס נר תמיד שבארתי הענין כל צרכו בעזה"י. ודחיתי שטת הרשב"א. והשכותי מעלי תלונת התי"ט. שהלך לו בדרך רשב"א. כסבור שאינו רשאי לנטות ממנה.

ורדדןכרע"ב ולא היה רדוד גחלים ביוה"כ. צ"ע מנליה הא. ואי מסברא. הא ודאי אפכא מסתברא. שבי"כ היה הצורך יותר גדול לרדוד. מאחר שהגחלים מונחים במחתה. ואם היו צבורים בה כגל משופע. הלא היו מתפזרים הגחלים עם הקטורת. ונשפכים יחד ונופלים לארץ. אמנם ודאי לא היה אפשר אז לעשות רדוד גחלים בפנים. שבמחתה היה מקטיר. ובכף מלא קטורת שבידו השמאלית. אי אפשר לו לעשותה. אלא שעדיין אני אומר מתחלה כשחתה הגחלים ובשעה שהניח המחתה על הרובד הרביעי בעזרה. אז היה מרדדן בצנורא. ומשווה פניהם של גחלים. שלא יתפזרו ושלא תפול הקטורת ותושלך ארצה.

ונותנו לאוהבו או לקרובושבא עמו להיכל לצורך כך. לפיכך אינה ביאה ריקנית.