**אינו משלם תרומה.**ז"ל הרע"ב שהתרומה לכהן ותשלומי מה שאכל הם חוב עליו ואינו יכול לפרוע חובו ממקום אחר. והוא לקוח מפירושו של הר"מ ז"ל:

ואניתמיה על זה מה צורך לדרוש טעם זה למצוה זו. ונפיק מנה חורבא לפי דבריו בירש אדם מאבי אמו כהן תרומה ואכלה בשוגג. שדינו שמשלם לכהן חבר חולין. ואותו כהן מחזיר לו דמי תרומה שדמיה פחותין מן החולין [תוספתא פ' ז' דתרומות הל' ז']. ואם נלך אחר טעמו של הרב לא יצטרך זה לשנם לכהן כ"א חומש בלבד. שהרי התרומה שלו היא. ועכ"פ לפ"ד יוכל זה לשלם אותו היתרון מה שהחולין דמיהן יקרים ושוים יותר מהתרומה. אפילו בתרומה שבידו שירשה מאבי אמו והיא שנו כשאר נכסיו שיוכל לפרוע בהן חובו. וזה ודאי אינו כי גזרת הכתוב היא לשלם דווקא חולין והן נעשין תרומה [פ' ו' משנה ו']. וגם אינו יכול לפרוע חוב זה בדמים אלא דוקא בפירות. שיעשו תרומה:

משנה לחם בלח"שסד"ה הוא משלם ע"ב סוף פיסקא אבל אליבא דרבנן אצ"ל כן. ואינו משלם אלא דמיה בלבד ע"כ. נ"ב ובהא ניחא מאי דהוי תמיהא לי טובא. לפום מאי דסא"ד. אדרבנן קפריך והלא כבר אכלו. ומאיקושיא. הלא אכילה משלו הוא חייב להם. והוא האכילן משל אחר. באופן שהן צריכין לשלם מה שאכלו. וכי אינן חוזרין על בעה"ב. ומוציאין ממנו הדמים. הגע בעצמך שגזל והאכיל. האם אינו משלם. היכא דליכא לאשתלומי מן האוכל עצמו. והכא נמי. אע"ג דהאוכל עצמו חייב לשלם. מ"מ ודאי שעושה דין עם בעה"ב. שהאכילו דבר שאינו שלו. וצריך לשלם. והלה כבר קבל עליו שלא יצטרכו לקנות מזונותן. א"כ מה זו קושיא של כלום. אלא ודאי קושטא דמילתא כדאמינא. ולרבנן לק"מ. אלא לר"מ בלבד מקשי. אכילה בלבד הוא שהיה חייב להן. בין תהיה חולין או תרומה. והלא אכלו. מאי אכפת להו מה אכלו. ולמה יצטרך הוא לשלם חולין שדמיהן יקרים. והוא לא נהנה. ואין עליו לשלם רק תרומה. בין אי אזלינן בתר היזק התרומה בלי הנאה. בין כי אזלינן בתר חיוב אכילה המוטלת עליו להאכיל פועליו. שיכול ליתן להם מה שדמיו פחותין. א"כ מה שנהנו מן התרומה. וגרמו להן תשלומי חולין היקרים. עליהן לשלם מותר זה. כי אע"פ שגרם להם. גרמא בעלמא הוא. ומיפטר. ומשני משום דאינה חשובה אכילה לגמרי. מטעמא דקאמר. וזה ברור מאד בס"ד. דוק ותשכח מרגניתא ותבין שדברינו בספרינו זה קצרים וברורים. מועט מחזיק את המרובה. מעטי כמות ורבי איכות. ואם הם נעלמים מחלושי הראות שעיניהם רכות. ומאירים הם לעינים זכות.

**הוא משלם את הקרן.**דמי תרומה כ"פ הרע"ב. וזה דבר תימה בעיני כי היאך א"כ יתקיים המקרא ונתן לכהן את הקודש. שגזרת הכתוב היא דווקא דבר הראוי להיות קודש [פ' ו' משנה ו']. ואין לומר שהפועלים יתנו היתרון ששוין החולין יותר. דהא בדברי ר"מ לא אתפרש אלא חומש לפועלים:

ושובעיינתי בפירוש הר"ש ונראה שדעתו לפרש ע"פ הירו' שגם ר"מ סובר דבע"ה שמשלם הקרן. ר"ל חולין מתוקנים והוא הנכון. דודאי לא סגי בלא"ה כנז'. והכי דייקא נמי מתני' דרישא דומיא דסיפא. ועל כרחך משלמין הקרן דקאמרי רבנן בחולין מתוקנין כדינו מיירי. הכי נמי משלם הקרן דר"מ דכוותה:

והיינודאיכא בינייהו דלר"מ בע"ה חייב לטפל עצמו בתשלומין לקנות או ליתן משלו החולין שצריכין לשלם. ולרבנן אפועלים רמי. ובע"ה מצי למיפטר נפשיה בדמים. שנותן להם דמי חולין הראוין לתשלומיהן והם מטפלים לקנותן:

ולענ"דדאיכא תו בינייהו ואיפכא מדעת הרע"ב. אלא לר"מ ודאי בע"ה משלם כל הקרן חולין מתוקנים. כדקאמר הוא משלם את הקרן סתמא. ולרבנן לא מיבעי ליה לשלומי אלא דמי סעודתן בלבד שהיתה של תרומה. ואינו משלם כ"א מה שהזיק בלבד:

והאדפריך בירו' והרי אכלו ומשני נפשו של אדם חותה בטבלים. אליבא דר"מ איתמר דס"ל בע"ה משלם כל הקרן. וקשיא ליה אמאי והלא לא נתחייב להן כי אם אכילה. והרי האכילן. והוכרח לתרץ נפשו של אדם חותה. אבל אליבא דרבנן אין צורך לומר כן דלטעמייהו דרבנן (לפום מאי דפרישנא) הכי נמי דסגי במה שהאכילן תרומה ואינו משלם אלא דמיה בלבד:

**אכלה.**בשוגג:

**וקרן דמי תרומה.**לשון רש"י בבא מציעא ד' נ"ד כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק. וכתב התי"ט ע"ז דאילו שיווי התרומה קרן וחומש דמשלם מן החולין נמי בשיווי התרומה משלם עכ"ל:

המובןממנו אצלי ר"ל כשאמרו שמשלם קרן וחומש מן החולין. אינו משלם כ"א לפי שיווי התרומה כפי מה ששוה התרומה שאכל. שדמיה פחותין מחולין שכמותה במדתה. וזה השיווי משלם בפירות חולין שמתמעטת מדתן. לפי מה שדמיהן יקרים ביותר. ונ"ל שיצא לו זה ממה שאמרו לפי דמים משלם פסחים ל"ב ע"א. דש"מ דאף השוגג אינו משלם אלא דמי שוויה. אעפ"י שמשלם בפירות חולין מגזרת הכתוב:

ותמיהניעל זה מי הכריחו לכך ואיזה משמעות מצא בלשונו של רש"י הנ"ל. שלא נתכוין רק לפרש הלשון של דמי תרומה שהכוונה שיוכל לשלם במעות מה ששוה התרומה בשוק. משא"כ בקרן וחומש שאינו משתלם אלא בפירות. וגם צריך לשלם כפי שיווי חולין באותה מדה פירות שאכל תרומה. ר"ל שחושבין אותן הפירות שאכל כאילו הן חולין. ולפי שיוויין ישלם בפירות חולין אחרים. ובהדי פלוגתא דתנאי אי לפי מדה משלם או לפי דמים למה ליה. שהרי מחלוקת זו עדיין במקומה עומדת גם אצל הר"מ והר"א ז"ל [פ' י' מהל' תרומות הל' כ"ו]. ומ"ט קפסיק כחד מנייהו. ושקל תנאי מעלמא. בלי שום סעד וסמך מדברי רש"י ז"ל:

ועודנראה בעיני שאין זה ענין למ"ש לפי דמים משלם. דבהא כ"ע מודו דלפי מדה משלם. דהיינו שרואין המדה שאכל כאילו היו פירות חולין. ועיקר התשלומין במדה פירות כיוצא בהן של חולין. אלא שלדברי ר"א יכול לשלם במין אחר ששמין אותו מין כמה שוה במדה שאכל. ומשלם כנגדה פירות אחרים. ולדברי ר"ע אין משלמין אלא ממין על מינו. וגריוא אכל גריוא משלם. ולא נחלק מי שאומר לפי דמים משלם אלא היכא דמעיקרא שוויא זוזא ולבסוף ד' דלא בעי לשלומי אלא לפי דמים. בזוזא אכל בזוזא משלם:

מיהאבדהוי שווי זוזא. בחולין משערינן. דכה"ג הוא דמיפטר בשיעור זוזא. אבל אי הוה מעיקרא שוי טפי מזוזא בחולין. אף על גב דהתרומה לא היתה שוה אלא זוזא. בהא ליכא מאן דפליג דחייב לשלם כפי שיווי חולין באותו שיעור בעת שאכל כך נ"ל ברור וכ"ש שצ"ל כן אליבא דר"ע אע"ג דס"ל נמי לפי דמים משלם. דוק היטב בסוגיא דפרק כ"ש [דף ל"ב ע"ב] ובפרקין ותשכח:

מןהלקט. כתב הרע"ב ול"ד לחולין מתוקנים דהיו ראוין להיות קודש קודם שנתקנו כו' וק' דבר"פ משמע דדבר הראוי להיות קודש. היינו שעכשיו הוא ראוי להיות קודש ועוד דקודם שנתקנו אינן ראוים להיות קודש שאין משלם חובו בטבלים עכ"ל תי"ט.

ולאידענא מאי קאמר דהיכי משמע ליה לעיל דבעינן שיהא עכשיו ראוי להיות קודש. ותמה על עצמך וכי חולין ראוין להיות קודש עכשיו אחר שנתקנו. אלא ה"פ שיתן דבר שהיה ראוי להיות קודש. דהיינו ע"כ חולין. שהיו ראוין לכך קודם שנתקנו. ואראוין בלבד קפיד קרא. משא"כ תרומה שהיא קודש ממש בפועל. ולא מיקריא ראוי. ולטבל ודאי לא אתי קרא דלא מסתבר לאוקמי בהכי דלמצי למיפטר חובו בטבלים:

האע"כ לא מיתוקם אלא בחולין מתוקנים דקרינן בהו שהיו ראוין ליעשות קודש. ומנה שמעינן נמי ממילא דבעינן מידי דאית ביה זיקת תרומה ומעשרות. לאפוקי הני דמתני' דלא שייך למימר בהו שהיו ראוין להיות קודש:

ובמ"כטעה בהבנת לשון הרע"ב במ"ש דהיו ראוין להיות קודש קודם שנתקנו. כסבור הרב תי"ט שהכוונה בקודש של תשלומי תרומה. כלומר שהיו ראוין לשלם מהן תרומה שאכל. ובכך היו נעשין קודש. דמשו"ה קשיא ליה והלא קודם שנתקנו טבלים היו. ואינן ראוים לשלם חובו בהן. ושיבוש הוא. שלא נתכוין הרע"ב כ"א לומר שהיו ראוין ליעשות קודש. ליתפס בתרומת עצמן. ע"י שהיה בהן זיקת תרומה. וכל עוד שלא נתקנו. היו הן ראוין לחול עליהן שם תרומה. כמו שחלה על חלק אחר מאותן הפירות. שהרי מעורבין היו. וכל פירות הכרי או הכלכלה של טבלים שוין בזה קודם שנתקנו. שכולן ראוין שתחול עליהם התרומה המעורבת בהן. וזה פשוט מאד כמעט לא ניתן לכתבו:

משנה לחם שםבפיסקא ולא ידענא. ותמה על עצמך כו' עכשיו אחר שנתקנו. נ"ב אם לא מגזרת הכתוב כאן. שיהיו התשלומין נעשין תרומה. מ"מ לא היו ראוין ועומדין לכך. ואם מפני גזרת הכתוב תקראם ראוים. א"כ ישלם בכל דבר שירצה (ואף בתרומה עצמה) וכל מה שיתן. יחזור להיות קודש. ומנ"ל למעוטי מידי. אלא ע"כ אמידי דחזי לקודש בלא"ה. הוא דקפיד דליקדיש האידנא. זה פשוט מאד וברור לכל משכיל. ואין להאשים מי שלא עמד על דעתי בזה. כי לא ידע דרך עמדי. ואינו בקי במעשי ידי. ישתבח ויתפאר המלמדנו להועיל ומלמד ידי לקרבה אל המלאכה הוא מלמדי. יתברך שמו נצח הוא אלהי חסדי.