וקולית של מים לר"ש הוא הקצף והרתיחה שעולה במים. לפד"ז הושאל מענין עצם קולית בבהמה (חולין פ"ט מ"ה) והוא קרוב למ"ש בו הר"מ (לשונו מגומגם) וכן הר"א שפירש בו כד ששואבין בו. כל הפירושים הללו עולים בקנה בינה אחד. כי כן עצם הקולית. ועצם הגולגולת והכד. שוים הם בענין העיגול והכדוריות. כמעט צורה אחת היא לכולם.

אבלבאמת כמו זר נחשב בעיני פירושו של הר"ש שנמשך רע"ב אחריו (גם כל המפרשים עמו. נטו מדרך הכבושה. למשעול דחוק וצר).

ונ"לוקולת גרסינן. מלשון קלתות של כסף (דביכורים) וכן קלתה שבמשנה (רפ"ח דגטין) וכדה על שכמה. ת"א וקולתה. הרי קולת היא הכד של מים. ואמנם מחולחלת. היא הקולת החלולה ורפה. אינה שלמה. והוא לשון מצוי במשנה בסדר זה. כמו במשנה ז' פ"י דכלים מגופת החבית המחולחלת. וכן בפ"ט דאהלות דכוורת בזמן שהיא מחולחלת. וכן רבים. ומפני שהיא רפויה ואינה הדוקה. אין מה שבתוכה חבור לה. להפסל בט"י. ע"י מגעו בקצתו. זה נראה פירוש ברור ונכון.

קלותעתי"ט משם הר"מ בחבורו. דמשמע קלות אותן שהן מד"ס. צ"ע שיהו ד"ס חמורים בזה. מט"י שהוא ד"ת.

והחרחורע"פ רע"ב. צ"ל נחר מפוח (הוא לשון כתוב ירמיה ו').

וגרגיר מלח קטן כתי"ט ונ"ל דלדברי הר"מ. קטן לפי ראות עיני החכם המורה. והוא דוחק מבואר. וטוב מזה לומר דשיעור כאצבע אכולהו קאי. וכמ"ש בסמוך בשם הר"מ גופיה אמסמר. והוא הדין לגרגיר. דמפרש ביה קטן. והיינו קטן מכאצבע. ולא צריך לפרושי. וכך נ"ל ישר.