ואין לה כתובהעתי"ט עד וטעמא דנדוניא בכלל הבלאות. ולא נהירא לגמרי. דהא נדוניא נצ"ב מקריא. ומאי טעמא ליהוי בכלל בלאות. והרי לא הפסידוה בלאותיה הקיימין. ונדוניא לא זכאי. וזו סתירה מבוארת. אבל הנ"ל עיקר בדעת הר"מ ז"ל דנדוניא ודאי אית לה. דדידה הוא ומאן שקיל לה מנה. אטו אפקורי אפקורה לממונא לגמרי. ותשלפינהו למנהא ותשבקינהו לגביה ותיזל. בהא ודאי לא קנסוה. וק"ו דריטב"א. פריכא הוא שאם הפקיעו כתובת בנין דכרין (הקלה דתקינו לה רבנן) מבניה. ואוקמינהו אירושה דאורייתא. לא יפקיעו ממונה הגמור בכדי. זה פשוט ותשובה נצחת. ותו ערבך ערבא צריך שאני אומר אפילו כתובת ב"ד שמגיע להם מחמת נדוניא. נוטלין. ושמא לא אמרו שהפסידה כב"ד. אלא של תוספת בלבד. דו"ק וצ"ע.

והולד ממזר מזהכו' אם החזירה ראשון לדעת ר"ח. קודם שגרשה שני דווקא אבל לדר"י בתו'. אפילו גרשה או מת. הולד מראשון ממזר. וה"ה אפכא. דכי גרשה או מת. עדיין הולד משני ממזר מדבריהם. וכמש"ל לקמן. מ"ג בס"ד.

ואם שלא ברשות מותרת לחזור לולית הילכתא כי הני סתמי. דלא עבדינן עובדא במאי הוה ליה למעבד.

והאחרוןדלאחר שמועה. שלא רצה היבם לגרשה. אינו ממזר מד"ת כ"כ נ"י. וכתב תי"ט ע"ז. אע"פ שהדין אמת. מ"מ מתני' לאו בשופטני מיירי. ולהכי שלא בדקדוק כתב כן ע"כ. נראה שכוונתו בזה. שאין צורך להעמיד משנתנו בדוחק. ולאו ברשיעי עסקינן. אלא ה"פ והאחרון שנולד אחר מיתת הבעל באמת. וקודם שנודע. וכ"ש לאחר שנודע. חד דינא הוא איברא נ"י דייק לישנא דאמרו לה בתראה. דמשמע ודאי כוותיה.

עתהאשוב אתפלא על בתי"ט שהעתיק לשון של נ"י בשבוש. ולא חלי ולא מרגיש. מה ענין ענינו של היבם בכאן. דהך בבא לא מיירי כלל בזקוקה ליבם אלא בא"א לשוק. גם מה טיבם של גירושין אצל יבם להתירה. הא ודאי טעות דמוכח הוא. וצ"ל שלא רצה השני לגרשה. זה פשוט. ואמנם זה שכתב נ"י בפשיטות שהאחרון ממזר מדרבנן. בשיטת התו'. ורא"ש. אמרה. דמדמו לה לאשה שבא בעלה ממד"ה. והדבר תמוה מאד בעיני. דהא בההיא דר"פ תנן בתרווייהו ממזר ומפר' דמן הראשון מדרבנן. ואילו הכא בהדיא תנן האחרון אינו ממזר. והוכחת הרא"ש בקל יש לדחותה. והבו דלא לוסיף עלה. וטובא איכא דעבדי איסורי ואפ"ה לא שוו רבנן הולד ממזר. אלא דווקא באותה שבא בעלה ממד"ה. הואיל ועדיין אסורה עליו.

ועודאני מסופק. אחר שגרשה השני וגרשה גם ראשון או מת. שמא מותרת אפילו באשה שבא בעלה ממד"ה. ולא אמרו הולד ממזר מזה ומזה. אלא כל זמן שלא גרשו. וכדס"ל לר"ש התם דגרושי שני מכשירין הולד מן הראשון. אע"פ שעשה אסור והחזירה. א"כ ה"ה לגרושי ראשון וגרושי שני שאם החזירה השני אח"כ. שאין הולד ממזר מדבריהן.

וכ"שבמי שלא שב בעלה ממד"ה ולא בא לידי מדה זו לאסור בנו ממנה. שאפי' קודם גירושי שני. אין ראיה מכרחת לפסול הולד מד"ס. אין צ"ל בגרשה והחזירה. כך נ"ל להקל בדרבנן.

ואם מתה ראשונהמותר בשניה דפקע לה איסור אחות אשה. וכל שכן אם מתה שניה שמותר בראשונה ב"י ע"כ.

זהלא הבנתי. ואי איתמר. צ"ל דהכי אתמר. היכא דאזלי ארוסתו וגסיו למד"ה. אההיא קאי וק"ל.

בתי"טד"ה והשניה פליג אמתניתין דלעיל בן ט' כו'. במ"כ לא ידע מר מ"ק. ולדידיה. הך מתניתין היא גופא קשיא. ודוק.

שםד"ה ר"ש. שוב מצאתי בסח"ש כו' לאשמועינן דשרי ליבומי כו'. לא מילתא. הא ממילא משמע.