ספק בן תשעה לראשוןטפי לא הוי בכלל ספק. עמש"ל מ"י בס"ד.

ספק בן שבעה לאחרוןפשוט דה"ה בן שבעה לזה ולזה. דהא בן ז' לד"ה יולדת למקוטעין. וכן בספק בן ט' לזה ולזה. למ"ד בתשעה נמי ילדה למקוטעין וכדקיי"ל. חדא מילתא היא. אלא תנא מילתא דשכיחא נקיט. וכי שהתה חודש ונשאת. נמי ספיקא הוי. אע"ג דרובא לתשעה ילדן. מטעמא דאיתא בגמרא. מיהא משמע דכה"ג אי הוכר עוברה לשליש ימים האי ודאי בר תשעה לראשון הוא. דוק ותשכח ועחי"ג.

וחייביןבא"ת עיין בסוגיא דגמרא דפירקן (לז"א) שהוקשו התוס'. לוקמי אחזקת התר ליבם וליפטור מאשם, וולד שני נמי יהא כשר ע"ש. וי"ל בזה דאזלינן הכא והכא לחומרא (עיי"ל בגמרא ד"נ) ובא"ת ליכא קולא דקיי"ל מתנדב א"ת, כדב"ב, ושני ממזר מספק, ומשום מעלה עשו ביוחסין.

מאשת אישלקיים דר"י כת"ו. תימה דלא נקט חייבי מיתת ב"ד. ואי משום דמעשה שהיה כך היה. א"כ מנלן דהוי כר' יהושע.

ונ"לי"ל דאי הוה ס"ל לבעל המגלה כר"ע. ודאי לא הוו צריך למכפל ומטרח למכתב היכי הוה ממזר. ומסתייה דכתב פלוני ממזר סתמא. וסגי בהכי. מאי איכפת לן היכי הוה ממזר. אי לאו לאגמורין הלכה כדברי ר"י קאתי. למימרא דלא סגי בלא"ה (דלא ליתו למטעי דמחייבי לאוין בלבד הוה. ואתיא כיחידאה) דהשתא ודאי ממזר הוא אליבא דכ"ע. וליכא לספוקי ביה מידי. ואיידי דאצטריך לפרושי. נקט נמי מעשה שהיה. ולישנא קלילא הוא טפי. מאילו הוה נסיב לישנא דמחייבי מיתת בית דין. אבל משום מעשה שהיה לחוד. פשיטא דלא הוה צריך לכך.

**מותר בקרובת כו'.**אע"ג דאיסור צרה דבר תורה. כיון שאינו אלא עשה. לא גזרו בצרה.

**ואסור בצרת קרובת חלוצתו.**עתי"ט דמיירי בקרובת חלוצה נשואה לאחיו. משו"ה גם צרתה דדמיא לערוה. אסורה להתייבם. אלא חולצת כדלקמן. ואע"ג דהכא אינו אלא איסור דרבנן בקרובת חלוצה. גזרו אף על צרתה. כעין גזרה לגזרה. דכותה אשכחן טובא.

ונשא אחיולפירוש התו' במשנה דלעיל. גם צרתה דינה כמוה. וקמ"ל הכא. אפילו חלץ ואח"כ נשא. ואהא קאי נמי וכן. למימרא דלא שנא חליץ או גרש תחלה. ל"ש בסוף. הכל שוה. בין באסור תורה בין בדרבנן. ולפירש"י י"ל משום דדמי לחולץ בחדא. נקיט הך לישנא. וחולץ אקדים איידי דחביבא ליה. שאסורו מדבריהם. ותלמודא דמשני אלא אימא אבל. אין ר"ל לשנות הגרסא בפעל. לא בא אלא לפרש הכוונה במה שבכח המאמר. וכמש"ל ובמ"א.

**ה"ז פטורה כו'.**היא וצרתה.

אחיך הגדולעתי"ט. וגדול דנקט. לאו דווקא צ"ע.

**מתה היבמה יכנוס אשתו.**דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה. מ"מ קמ"ל אע"ג דעבד קצת איסור כשקדשה. ואע"ג דהא תני חלץ כו'. ס"ד התם הוא דאגלאי מילתא. דלא זקוקה שלו היתה. אלא של אחיו.

**עד שי"ל שלשה חדשים.**כדי להבחין בין זרע ראשון לשני. אע"ג דזמנין אשתהי עד יב"ח. כעובדא דרבה תוספאה. למלתא דלא שכיחא לא חשו.

**הרשות בידו.**עתי"ט שדבר נכון כתב. אך לא הבינותי מה שהשיב לשואלו שהיה לו לתת טעם לשעור עונה אחת לשלשים יום. שכן סתם נשים טובלות א' לשלשים יום כעונה בינונית. ואמר ז"ל וטעות גמור הוא שזה חומרא דשבעה נקיים על ראיית טפה. ועם היות השאלה אינה חכמה. איברא טעותא הדרא. ולא ידענא מאי מהניא קולא וחומרא. מיהת בין הכי. בין הכי. ודאי לעולם סתם נשים ילדות שישנן בראיה. טובלות אחת לל' יום. לפי דרך נשים בוסת בינוני. אי אזלינן בתר רובא וק"ל. אכן פשיטא כי לא מחכמה שאל השואל מה זאת. וכי כל הנשים בחזקת רואות בוסת קבוע. כי מלבד המקרבות או מרחיקות ראייתם מוסת בינוני. היכן קטנה איילונית וזקנה ועקרה ומעוברת ומניחה ומשפחת דורקטי. שהן מסולקות דמים לגמרי מן הסתם. אטו כל הני לית להו עונה. ומאי קאמר בה. מ"ט לפסדן אינהו אמטול הנך נשי דאית להו וסת. דאפילו אינהו גופייהו. בימי עיבורן ומניקתן מאי איכא למימר. הא ע"כ טעם פגום הוא בעצמו. ומחוורתא כמ"ש הרב ז"ל.

והאדמטיא עונה חודש לכל חדא. סתמא דמתני' בת"ח מיירי. ושמע מנה דלא משתעבד. אלא לפי חשבון נשים שיש לו. וצ"ע אם רשאי לגרע עונת אשתו אחר שנשאה יחידית. דילמא הכא שאני. דכולהו בהדדי נפלן קמיה. וכנס להו אדעתא דהכי. ולפי מ"ש נ"י. יבמה שניא.

ביאתה או חליצתהעתי"ט עד ולחלוץ לחדא. וליבם לחדא נמי לא כו' כיון דאינו עולה לחליצה כו' בית אחד הוא חולץ. נ"ל דעקר טעמא גזרה. אטו יבומי תרווייהו.