Lechem Shamayim on Mishnah Zevachim Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משהוקם המשכןהיינו בשמיני למלואים. כדאיתא בברייתא דעשר עטרות. ראשון לכהונה. ועמ"ש בס"ד בחלק הדרושים. על מאמר ר"ע אקלע לגינזק.
וימיאוהל מועד במדבר ארבעים שנה. הכי איתא בגמרא אמתני' דהכא. וכתבתי בחי"ג וצ"ע. הלא כל ימי עמידת ישראל לא היו מגיעים לשלשים ותשע שנה. כי בשנה שניה נשתלחו מרגלים. ומשילוחן עד סוף ימי המדבר. שלשים ושמנה שנה מפורש בתורה. וכן מוכיחים דברי כלב. דמייתי תלמודא בסמוך. הרי לא שלמו ל"ט שנה ליציאת מצרים. עד פסח שעשו ישראל בגלגל. נמצאו ימי אוהל מועד במדבר. שלשים ושמנה שנה. כלו באחד בניסן. אחר מיתת משה. וי"ל בדוחק שבעל שמועה זו נמשך אחר לשון הכתוב. שעמדו ישראל במדבר ארבעים שנה. אע"פ שאינן אלא ל"ט שנים בדיוק (ובע"כ נפרשהו כאילו היו כתוב עד מ' שנה. ומשמעו ולא עד בכלל. או על דרך במספר ארבעים. מספר שסמוך (או סוכם) לארבעים. קרי להו ארבעים. עלה קאי תנא דברייתא. דלא דק נמי כקרא דלא דייק בכה"ג. וסמיך אארבעים דקרא (שר"ל ל"ט) דגרע מנייהו חדא. ודכוותה אשכחן תו גבי מרגלים. דמני להו קרא ארבעים שנה יום לשנה. ואינן אלא שלשים ושמנה בצמצום. וזה חידוש יותר נפלא.
באו לגלגל עם אוהל מועד. אבל הארון בשכם היה. ובנו לו מקדש.
וימיגלגל כו' ושבע שחלקו סברא בעלמא. (רש"י בגמרא הכא) וז"ל בחי"ג. ונראה לי סברא אלימתא היא. לפי שהם לא הוצרכו לאבד זמן בכיבוש. כי מיד שבאו אל עיר נתנה ה' בידם בלי טורח מלחמה. ובכל מקום אשר דרכה רגלם. נכבשה הארץ לפניהם בלי עכוב. לא היו צריכין אלא ללכת שמה בלבד. וכשעור זמן זה בעצמו הוצרכו כמו כן. לחילוק הארץ. שהתהלכו בה לארכה ולרחבה. כמפורש בכתוב. לכן משך זמן זה כזה בשוה. זה פשוט וברור מאד בס"ד.
ויריעות מלמעלהיריעות המשכן פרוסות שם למעלה במקום הגג. כמו במשכן.
באו לנובהביאו שם אוהל מועד. אע"פ שהיו הארון בקרית יערים. ובבית עובד אדום בימי נוב וגבעון. אח"כ בא הארון לעיר דוד היא ציון עד שבנה שלמה בית המקדש. והכניסו במקומו אל הדביר הוא בקה"ק. ויש לתמוה כל השנים הללו שהן יותר על ששים. היאך עשו עבודת יה"כ. כי הזיות פר ושעיר. בין הבדים היו נעשות. וכן הקטורת דלפני ולפנים שם היתה נעשית. כמ"ש וכסה ענן הקטורת את הכפורת. על כרחנו צריכין אנו לומר ששני ארונות היו. אחד ללוחות שלמות. ושני לשבורות. והיה עכ"פ אחד מהם עומד שם במקום שהיתה הבמה הגדולה. כי אי אפשר שלא קרבו חובות שקבוע להם זמן. כל אותן השנים. דאפלו ר"ש מודה בחובות דקבוע להן זמן. ואע"ג דבבית שני ודאי לא היה ארון (כמ"ש פ"ה דיומא. עלח"ש שם. ובבנין בית הבחירה פ"ד במהדורא כ"י). התם הוה מקום מקודש לקודש (כדאיתא במנחות. סוף דךז"ב) דהיינו מקום הארון. אף דליכא ארון.
וימינוב וגבעון נ"ז שנה. עתי"ט החשבון. דמסיים בשנה הרביעית לשלמה. ואם אז התחיל איסור הבמות. צ"ל שבנה המזבח תחלה. ושמא גם היכל ובקה"ק בכלל. בנה בשנה אחת. הראשונה לבנינו של בית. אע"פ שלא השלים כל הבנין עד כלות שבע שנים. ועוד חצי שנה עסק בגמר תקונו וקשוטו. מ"מ במה שהיה צריך לעבודה ההכרחית. ודאי היה זריז ומהיר במלאכתו. שלא לעכב ההקרבה. וכענין שעשו עולי הגולה. שמיד בבואם לארץ. בנו המזבח והקריבו עליו. אע"פ שעדיין לא נבנה הבית. עד עשרים שנה אחר זה. וכן עשו אחר חורבן ב"ש. לא פסקו מלעשות קרבן פסח. כמ"ש פ"ז דפסחים. ועשי"ע (ספ"ט).
בפירוש רע"ב ד"ה וכלי שרת. צ"ל ובגדי שרת.