שנתערבו בחטאותה"ק שנתערבו בהם חטאות כו'. והא דלא קתני הכי. לשון חכמה הוא דנקט. ואתא לאשמועינן טעמא מאי לא בטילי אפילו באלף. משום דלעולם מיעוטא דידהו חשיב כרובא דעלמא. איידי דחשיבי. הו"ל רוב בנין ורב איכות ענין. עם היותם מעטי הכמות במנין.

ובנרבעכרע"ב או שהיה הנרבע של עכו"ם. שנאסר לגבוה. ולא הדיוט. עיין תשובת אמ"ה ז"ל (ספ"ד).

ובמוקצהשהפרישוהו לקרבן עכו"ם. בתמורה מפרש דבעי נמי שעבדו בה. פירוש שעשו בה מלאכה. כגון אם היה שור וחרשו בו לשם עבודת אלילים. או שה וגזזוהו לשמה.

ובמוקצה ובנעבדשניהם מותרים להדיוט שאין ב"ח נאסרין.

זה יקרב לשם מי שהואוה"מ בקרבנות נשים כו'. אבל בקרבנות אנשים דבעו סמיכה. לא (רע"ב) אלא ירעו. ונראה דמיירי בדקיימי בעלים הכא. דאל"ה אין סמיכה מעכבת. דהא ערל וטמא משלחין קרבנותיהם. וכן שנינו השולח חטאתו ממד"ה כו'. וא"ת א"כ. יסמכו בעלים כולם על כל אחד מקדשים הללו. י"ל משום דבעינן סמיכה בכל כחו. וכי סמיך הך אזבח דלא דידיה. קעביד עבודה בקדשים. כדאמרינן בפא"ד גבי נשים סומכות רשות. עיין תי"ט תי"ט בשם תו'. ז"ל וכתבו עוד. אע"ג דמצינו ששנים מביאים קרבן בתנאי כו'. ר"ל וכיון דמביא בתנאי. דאי אפשר בסמיכה. כמש"ל (וכ"מ מפ"ה. אע"ג דלא קיי"ל הכי. מיהו משום בטול סמיכה. ליכא דחש) זהו דיוק התו'. ולא הבינותי מ"ש תי"ט והרמב"ם כתב. תקנה אחרת. שיתן האחד חלקו לחברו. ונ"ל שלמד כן מדר"ש כו'. כי דר"מ צ"ע רב מנליה הא. ובמאי קמיירי. אי בקרבן חובה. שהפרישו לחטאתו ולאשמו. מי מצי ליתנו או למכרו לאחר. להקריבו לכתחלה שלא לשם בעליו (אפילו בשאר זבחים. אע"ג דבדיעבד. אם שחטן כהן שלא לשמן. כשרין. ואפ"ה לא יצא י"ח. כ"ש בחטאת דפסול נמי. וכן אשם כמדת ר"א) ואי נמי בנדר ונדבה מיירי. אפילו דמצי עביד הכי. מ"מ נראה דלא יצא בכך ידי נדרו ונדבתו. והול"ל שצריך שיביא אחר מביתו.

ותי"טנראה שהבין בדעת ר"מ. שאחר שנתן הא' לחברו חלקו וסמך עליו. חוזר חברו ונותן לו. וסומך עליו גם הוא (מה שלא נזכר בדברי רמב"ם) ולא דמי לגמרי לההיא דכריתות. התם בתנאי עסקינן. אי דמר היא. לא דמר. דבחטאת איירי. ואין שנים מתכפרים בה. הכא כי קיהיב חלקו. כולהו דחד נינהו.

חוץ מן החטאת והאשםשהחטאת אינה אלא נקבה. מלבד שעיר נשיא כו' ומשו"ה אצטריך לפרש דחטאת אינה לעולם איל. ולא סגי במאי דפירש חטאת אינה אלא נקבה ע"כ תי"ט.

ואכתילא ניחא. דהאיכא נמי אשמות כבשים. אשם נזיר ואשם מצורע. ואיכא חטאות שעירים. שעירי ר"ח ודרגלים וי"כ. מלבד שעיר נשיא. דהני והני זכרים נינהו. אבל יש קצור בפירוש רע"ב. גם בגמרא יש השמטה. וצ"ל כמה שהגהתי בגמרא שלי. אינה אלא נקבה. צריך להוסיף בו. ואי שעיר נשיא הוא. מ"מ מינכרי דהאי שיער. והאי צמר. והמפרשים נסתבכו בלשון הגמרא. ולא ידעו להלום אותו. ומקרוב בא לידי ס' צ"ק וראיתי שהגיה ג"כ כמוני.

וראיתילרמ"ז שהוקשה לו. אמאי נקיט תלמודא חטאת נשיא דלא שכיח. ושביק שעירי רגלים דתדירי. ונכנס בדוחק עצום. ולדידי ל"ק מידי. דבקרבנות צבור ליכא לאשכוחי תערובת עולה בחטאת. דהאי צמר והאי שיער. ותו אשתמיטתיה דקרבנות צבור לב ב"ד מתנה עליהן. וסכין מושכתן למה שהן (במכלתין דו"ב) ע"ש בתו' פירוש הערוך. והשתא היכי מצית לאשכוחי תערובת בקרבנות צבור. בחטאת ועולה דידהו. ליכא כדאמרן. ואי בחטאת דידהו. ועולת נדבה. עדיין אין שם חטאת עליה. ויקרבו שניהם לעולה. זה לשם מי שהוא וזה לשם מי שהוא. ותעלה אחת לקיץ המזבח. א"נ הויא לה הך דצבור. כתמידין שלא הוצרכו לצבור. שנפדין תמימים.

הילכךהאי דאתערב ליה שעיר של עולה בשעיר דצבור. יתן דמי השעיר דצבור לקופה. והוא יקריב שניהם עולות נדבה שלו. וזה ברור. דלא שייך לגמרי עירוב בקרבנות צבור. שלא הוקבעו אלא משחיטה ואילך. וכולה מתני' בקרבנות יחיד איירי. והא דאותיב אביי מברייתא דקרבן צבור וקרבן יחיד שנתערבו. הא מתרצינן לה בשחוטין ע"ש (דעה"א) ואני מוסיף בה. דעל כרחך בחיין ממש ליכא לאוקמה. דע"כ קרבן צבור בקרבן צבור. מי איכא לאשכוחי שנתערבו חיין. אלא כבשי עצרת בעולות. ומה נפקא מנה. מתן דמי עולה ושלמים שוה. הא ע"כ מוקי נפשיה בכוסות.