וז"ל תשובת שאירי מהרי"ל¹ שהיות אי מצטרפות לעניין הלוך מיל, נראה לע"ד דאין מצטרפות דאל"כ מאי קאמר² כ"ז שעוסקין בבצק אפילו כל היום אינו בא לידי חימוץ. וכי האיך אפשר להתעסק כל היום בכל הבצק שלא ישהה כאן מעט וכאן מעט, שיצטרף בכל היום להלוך מיל? ואפילו דנימא דאיירי בבצק קטן או בהרבה בנ"א שאין אפילו מקצת מניחין בלי עסק. מ"מ בשעת לישה ע"כ אין מתעסקים תדיר בכולה, ויש כמה פירורין עד שיתגלגלו ונעשה גוש אחד, וא"כ לעולם אין צריך שעור מיל אלא פחות מכשעור לישה והוה לש לשעורין. וכן נ"ל ראייה³ מטיף טיף ואפילו כל היום אי אפשר להחמיץ ולאו דוקא כל היום ואפילו ב' ימים או ג' ואמאי מצטרפי' ההפסקות, ושלום הקטן הלוי [מצאתי].

footnotes: ¹ סי' תנ"ט. ² עי' תה"ד סי' קכ"ג. ³ פסחים מ"ח, ע"ב.

ואמר שהמנהג בכאן [באויסטריך] שאין עושין מצה מן החלה. אלא לוקחים מן המדה בצק שגדול כאגוז, [כתב בספרו גדול כזית], ושורפים אותו מיד בלי שום תקון¹ וזכורני שלא הסיק התנור אלא פ"א ואח"כ אפה בו מצות. הנותן שעורים לבהמתו לפסח צריך לתן לה בתחלה [מעט], וכשאכלתו נותן לה מעט ויותר עד שיש לה די. כדי שלא ישהה הבהמה עליהם, ומוצא בהן ריר והוי חמץ וצריך לבערם. חטה שנמצאה בתוך מצה אפוייה בע"פ מותר ע"י קליפה, אבל בתוך הפסח אוסר כל המצה. וכן חטה שנמצאת בעיסה בתוך הפסח אוסר כל העיסה, אבל אם נמצאת במקצת עיסה שקו' וועלרגרלן שהוא כנגד מצה אחת היה אוסר רק אותו עיסה, כמו שכתב האשירי. לשנה אחרת אמר לי שאסור כל העיסה, כמו שכתב המרדכי. וזכורני שקראתי זה הדין לפניו, ועיין לעיל בדף ק"ט² בכתב מהר"ר יודא ז"ל.

footnotes: ¹ שם ד' ל"ט ע"ב. ² עי' מטה משה סי' תקפ"ד.

[כתב מהר"ר יודא מורקלן]¹ שלומך יסגא לחדא אהובי עמי' שא' מה"ר יודא יצ"ו. אשר דרשתני חטה שנמצאת בתרנגולת בפסח, אם צריך לשורפה או ישליכנה במקום הפקר? דע כי מנהג הוא לשורפה, כדכתב במרדכי פ"ק דפסחים בשם ר"י דחטה בתרנגלת צריך כפיית כלי, כדי לשורפה בחוה"מ. ואין נראה דאחיטה גופה קאי דפחות מכזית אין צריך ביעור, כדאיתא פ' אלו עוברין. ור"י מייתי ראיה משם דקי"ל אין בעור חמץ אלא שריפה ע"ש.

footnotes: ¹ עמודה שמונים ואחד שאלה שלש.

[כתב בספרו¹] אבל הא ודאי נראה לע"ד היתר פשוט, דאם נמצא גרגיר מאותה תבואה [נ"ל פי' תבואה שאינה מחמשת המינין, מצאתי], בתבשיל, דלא מחמירי' כולי האי לאסור במשהו, ואפילו באכילה שרי. מצאתי זו התשובה כתוב' בקו' בשם הגאון זצ"ל. אין מנהג לספר אחר חצות כלל בע"פ, נאום הקטן והצעיר שבישראל [כתב הח"ר יעקב מיישטרלין יצ"ו].

footnotes: ¹ פסקים וכתבים סי' קס"ד, ועי' שו"ת חכם צבי סי' פ"ו שתמה עליו.

[כתב מהר"ר יודא אוברניק יצ"ו]. כשיש לי פנאי נוהג אני לספר בע"פ קודם חצות ולא ראיתי שום איסור בדבר נאום הקטן והצעיר שבישראל. והיה מסופק אם סתם בני אדם יכולים לחתוך צפרנים בע"פ אחר חצות. ועיין בהג' במיימוני בהלכות פסח איך שכתב שמותם של מרורים בלשון אשכנז, ואמר השרשים מן המירעטיך אסור ליקח ועיין בסדרו שנכתב לקמן בע"ה. פרש"י פ"ק דסוכה¹ קלחין שרשים וכו' מעתה דוקיא דר"ת אינו, כן דקדק הגאון מוהרר"י ווילאז צ"ל² וזכורני ששמעתי קלחין שרשין דקין ולא גוף השרשים. נמצא במרדכי ארוך מכ"ש גוף השרשים עכ"ל ליישב המנהג הראשון, כתבתי זה, מ"מ שמעתי שדרש מהרי"ו דלעיל שא"א לאכול כזית מירעטיך. ודרש שמצוה לתן לחרוסת רמונים וכל הפירות הנזכרים בשיר השירים, אבל אגסים שקו' בירן אינן ידוע לו למה יתן בחרוסת, מ"מ אין לשנות המנהג. וזכורני ששמעתי מאבי ר' משה ז"ל, הנותן אגסים בחרוסת כשעור בתוך תפוחים ואגוזים יהא לו צבע כמו טיט, [פי' חמר, וכן ראיתי]. אבל מסתמא הגאון סבר לעשותו עב זכר לטיט, אבל לעשות לו צבע כמו טיט מסתמא זה לא מצינו בספרים.

footnotes: ¹ עי' תה"ד סי' קי"ג. ² ד' י"ג ע"א.