ויחיד יכול לומר י"ג מדות עם נגינותיו בתענית, שאינו אלא כקורא בתורה. וכן מצאתי בא"ח בסי' תקס"ה ואיני יודע מה חשש יש בדבר וכו', אבל מדקדק¹ מדתנן התם הקונה שני אילנות בפ' המוכר את הספינה² משום דמיחזא כשיקרא. משמע דאי לא מיחזא כשיקרא היה מותר לקרות אבכורים, וה"ה נמי הכא.

footnotes: ¹ י"ג ע"ב ד"ה אלא אמר. ² עי' תה"ד סי' ח'.

מעשה שדילג ש"ץ ענינו ונזכר קודם שבא לש"ת. וצוה לומר ענינו בש"ת במקום שפי' לעיל, כן כתוב הג' במיימוני בפי' בהלכות תפלה. וכן הורה רבו מהר"ר אהרן זצק"ל, אע"ג דכתוב בסמ"ק אמצעיות אין להן סדר.

עליכם החיים ושלום לאהו' הנ"ר זעקל ובנו הח"ר מושמן י"ץ. אשר שאלת על המילה שאירע ביום התעניות שני וחמישי. דעו כי כך המנהג, מבקשים אם יש עשרה בקהל שרוצים להתענות, ואם לא ימצאו עשרה מחזרים אחר שבעה. ואם לאו לכה"פ יהיו ג' עם הש"ץ שיתענו, ואז מתפללים ענינו וקוראים ויחל ואומרים סליחות וידוי כבשאר תעניות. אך והוא רחום ותחנון אין אומרים. ואין נפקותא בדבר אם קורא בשחרית בפ' ויחל לכהן שאינו מתענה, כי במקצת מקומות קורין בפ' היום, וכל מי שנקרא אינו קורא וסלחת עם הצבור אלא עם החזן וה"ה שאר פסוקי'. וכן מצאתי בא"ח בסי' קמ"א וז"ל: ומ"מ גם העולה אם יודע לקרות יקרא בנחת עם הש"ץ וכו' ע"ש. [וזכורני פ"א אכלתי אגוז קטנה בשוגג בי' בטבת ואין ידוע לי אם הייתי בר מצוה אם לא. ושאלתי את פי מהר"י וויילא זצ"ל, ואמר צריך אתה להשלים, אבל אינך צריך להתענות תענית אחר. וכן מצאתי בא"ח בסי' תקס"ח וכן כתוב בספרו¹ אם אכל יותר מכזית בי"ז בתמוז].

footnotes: ¹ פ"ב ע"א וברשב"ם שם ד"ה מכדי.

מי שנדר להתענות בעת צרה שנה אחת ב' וה', ואירע לו אונס כגון שהלך היום וצריך לילך גם למחר בב' או בה' דרך רחוקה אז מותר לו ללות התענית ופורע למחר או לשבוע אחרת. [וכתב בספרו¹ ואעפ"כ צריך להתענות מקצת היום זמן מועט² משהוא רגיל]. פ"א היה לאחד חולי קדחת ל"ע, ונשאל לו שיש לו רפואה להתענות ביום ו' שהוא³ הראשון לקדחתו, והיה אותו יום⁴ ר"ח. ואמר הגאון ז"ל אם הוא סבור בדעתו שיש לו רפואה יכול להתענות אפילו בר"ח כמו שמתענה ת"ח בשבת. אבל אמר שהיה לו גם הקדחת ל"ע ולא הייתי מתענה אפילו ביום ו' שאין בו ר"ח אע"פ שהוא יום (ו') ראשון לקדחתו ל"ע.

footnotes: ¹ תה"ד סי' קנ"ו. ² עי' תה"ד סי' רע"ה. ³ יותר. ⁴ הששי.

פ"א בקשתי ממנו להתיר לי לאכול בסליחות, כדי שאוכל ללמוד כמו בשאר ימים. ואמר גם הקדמונים יודעים זה הטעם, מ"מ תקנו להתענות בסליחות, אע"פ שאינם יכולים ללמוד כמו בשאר ימות השנה, ולכן אינני מתיר. והתיר ליקח מעט מים בפיו בע"מ שיפלוט בשחרית כשמתענה בה"ב כדי לנקות השניים ופיו. מצאתי בא"ח בסי' תקס"ז השרוי בתענית יכול לטעום כו' ע"ש. [כתוב בספרו¹ מי שרגיל להדיח פיו בכל בקר [שרי] למיעבד הכי ביום תעניתו, אבל בת"צ לא כשר למיעבד הכי]. והיכא שנפל י"ה ביום ה' ואינו יכול להתענות ב' וג' יתענה בג' משום דמסייע עם הקהל. פ"א היה נדחה י"ז בתמוז ואמר שאין צריך להמתין עם התענית עד הלילה, כשאר ת"צ, כיון שנדחה. [ועיין לעיל בריש הלכות שבת]. שמעתי כמדומה לי מאחד מן התלמידים שכתב במרדכי בי"ה² החסידים נוהגים להתענות ב'³ ימים קודם ר"ה, וכן נמצא במרדכי רינוס בפ"ק דביצה.

footnotes: ¹ ו'. ² תה"ד סי' קנ"ח. ³ יומא סי' תשכ"ג ובבגדי ישע שם סק"ב.