[תשובה]¹ אם מותר להטמין חמין בתנור של בית החרף בע"ש. ואם למחר עשה גוי אש בתנור אצל החמין, אע"פ שהתבשיל הוו צונן כבר ועכשיו היה רותח מחמת אש שעשה גוי בשבת, א"ה מותר לאכלו בדיעבד. וזה מותר לכתחלה היינו² שנטל הגוי התבשיל מן התנור, ועומד על התנור אפילו בלא הפסק דף בין תנור לתבשיל, והתבשיל היה צונן והיה רותח על התנור [מחמת אש שעשה גוי בתנור בשבת והוי פסיק רישא, משום דהוה בישול בשבת, על זה הביא ראיות שאין לחוש]. ודוקא לעת החרף שהגוי להיתר קא מכוין, דסתם בני אדם חולים לגבי צינה. אבל בקיץ אין תקנה לחמין אלא מה שהטמין בע"ש. אבל אם עמד התבשיל בע"ש על התנור של בית החרף, ולמחר בא גוי ועשה אש בתנור התבשיל אסור, משום דמעולם לא נעשה הטמנה בזה התבשיל. והוי כמו שבשלו הגוי בשבת וה"מ בתבשיל שיש בו מרק, אבל תבשיל יבש כגון דייסא לתנוק, מותר לישראל לעמוד בע"ש דייסא שקורין פפאן על תנור של בית החרף, ולמחר בא גוי ועשה אש בתנור. וכן מצאתי בא"ח בסי' שי"ח וז"ל: אבל דבר יבש שנתבשל כבר מותר, וכו' ע"ש.

footnotes: ¹ ועי' בשו"ת מהר"י מברונא סי' מ"ה. ² עי' תה"ד סי' ס"ו.

כשאכל רוטב חם בשבת ונראה לו שהוא רותח, אינו נותן לחם לתוך הרוטב עד שיניח אצבעו ברוטב אפילו בכלי שני. כי יש ב' דעות בתוס'¹ וגם אינו רוצה להתיר לשפוך רוטב בשבת מכלי ראשון על הלחם. אלא עושה רוטב בכ"ש, ואח"כ נותן בו לחם. וכן מצאתי בא"ח בסי' שי"ח וז"ל: ואסור לתן פת אפילו לתוך כלי שני רותח שהיד סולדת בו ע"ש. ושמן שנקרש אסור לתן בתבשיל, כן כתוב בספר התרומה וכן מצאתי בא"ח בסי' שי"ח וז"ל: ואסור לתן אינפנדא, [ול"נ שהוא לשון זעמל מוז בל"א ויש מפרשים פשטידא], אפילו ברחוק מקום, מפני שהשומן שבה שנקרש חוזר ונמוח וכו' ע"ש.

footnotes: ¹ היכא.

בפרק כלל גדול¹ אמרו התוס' בורר ומניח פי' לצורך אחרים, מכאן משמע שמותר לקלוף בצלים לאחרים, ואין בו משום (הבורר) בורר אוכלין מתוך אוכלין כיון מיד השני. ואע"ג שכתוב בדרשות מוהר"ר שלום להיפך, אולי משגה היא² [מצאתי בא"ח בסי' שי"ט המתחיל הבורר חייב ע"ש]. ולא רצה להתיר לשפוך יין בשבת אל שק שיש בו בשמים שקורין לוטר טרנג, אע"פ שנתן מאתמול גם יין מע"ש לשק שהוא כעבודה דחול או גבול. ועיין בפ' החביות בסי' אשירי'³ במסכת שבת אם מותר לסחוט פירות בשבת, [פירות] שאין לסוחטן אלא לצורך מאכל מותר לסוחטן. וכן מצאתי בא"ח בסי' ש"כ וז"ל: ושאר כל הפירות מותר לסוחטן לכתחלה, וכתב עוד א"ח והתיר לסחוט לימוניש. וזכורני ששמעתי מן הגאון זצ"ל שאותו פרי נמצא בבניזיא, [ואני] אכלתי ממנו. ומתיר לשבר הקרח שקורין בל"א אייז בשבת, אם הוא צריך למים, או אם נדבק הכלי במים שנקרשים מן הברד או גלד. מצאתי בלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו שכן כתוב בא"ז, וכן מצאתי בא"ח בסי' ש"כ ואבי העזרי כתב שמותר לשבר הקרח ע"ש. מה שמתירין גורלות בסכין בשבת כגון בל"א רוק אודר שנייד⁴ והביא ראיה להם מפרק יש נוחלין⁵ דזה אינו גורל כיון דיש על פיהם כמו שפי' רשב"ם גבי טרף בקלפי. וכן מצאתי בא"ח בסי' שכ"ג [המתחיל ביצה שנולדה בשבת [וכו'] יכול להטיל גורל וכו' ע"ש].

footnotes: ¹ שבת ל"ט ע"א ד"ה כל שבא. ² ד' ע"ד ע"א ד"ה בורר. ³ הוא. ⁴ סי' ב' וגו'. ⁵ עי' אלי"ם צד כ"ב.