ב' יום¹ קודם ר"ח אלול היה טובל א"ע בצנעה, מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ היה הולך לביהכ"נ בשחרית בהשכמה מיד אחר קריאת השמש, לבד בשבתות [כמו שפי' לעיל בהלכות שבת]. וזכורני שהתחיל ביום שני שהוא ר"ח, [ועיין לעיל]. וזכורני מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ לומד לפעמים השעה שלו קבלה וסגר הדלת בעדו. ואמר שאסור לגלח זקנו² בער"ה משום חומ' מקום שהלך לשם, וגם אסור לטול הצפרנים שלו³ ואמר איש שטבל לנקיות, כגון בערב יהכ"פ. הרואה קרי, אינו צריך לטול צפרניו וגם לחפוף את ראשו. ושאלתי לו אם בני מנחם צריך טבילה בערב ר"ה שהוא בן י"ו שנים, ואמר די לו בערב יוהכ"פ.

footnotes: ¹ ע"ז ד' ד' ע"ב. ² ביום. ³ זקני.

וזכורני שאמר לחיים טובים ולשלום. ואמר לי מהר"ר קלמן יצ"ו שאמר הגאון זצ"ל כמו שכתב א"ח¹ וכתוב לחיים טובים, בהלכות ר"ה כתב א"ח² ושם של ארבע מתגלגל בצרופו ע"ב. שמעתי הפשט מהגאון ז"ל הכי פי', שם של ד' עולה במניינו כ"ו ושם של ד' בלא ה' האחרונה עולה לכ"א הרי מ"ז. ושם של ד' בלא ה' ובלא ו' עולה לט"ו הרי ס"ב, ושם של ד' ביו"ד לחוד עולה לע"ב, שנאמר³ ליראי ה' ולחושבי שמו. מצאתי מנה האות הראשון היו"ד עשר. ואח"כ השנייה עם הראשונה ט"ו הרי כ"ה, והשלישית עם שתים שלפניה הרי כ"א, הרי מ"ו, והרביעית עם השלשה שלפניה הרי כ"ו, הרי ע"ב.

footnotes: ¹ שלי. ² שם, ס' תקפ"ב. ³ ג"ז שם.

[דרש כתב בספרו]¹ ודרש שמה"ר שלום ז"ל אמר אפילו בחול זכרון תרועה, אבל מהר"ר אהרן זצוק"ל תלמידו אמר יום תרועה, לבד² דרש בליל ר"ה אמר זכרון תרועה בין בתפלה [ובין בקידוש]. וביום אומרים יום תרועה, כי שני כתובים יש בתורה, חד אמר יום תרועה, וחד אמר זכרון תרועה מקרא קדש.

footnotes: ¹ מלאכי ג', ט"ז. ² עי' תה"ד סי' קמ"ה.

העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון זצ"ל, כתב מ"ו שהא"ח¹ כתב שיש לומר בר"ה יום תרועה, ובשבת זכרון תרועה. והרמב"ם כתב בנוסח קדוש זכרון תרועה, ומסתמא דעתו אפילו בחול דמאי דוחקיה לכתוב דבר שאינו הוה אלא לפעמים מועטים? ושוב מצא בשם גדול שי"ל בקדוש ובערבית בתפלה זכרון תרועה משום דלילה לאו זמן תרועה הוא. ובשחרית מוסף מנחה יום תרועה, וזה הפשר היישר בעיניו כדי שלא נעשה פלוג' בין הרמב"ם ובין הא"ח.

footnotes: ¹ לכך.

המנהג בניאושטט בר"ה הקהל ממתין עם הקדוש עד שתחשך, כדי שלא להקדים יום הדין. וזכורני שאמר כל י' ימי תשובה נקראים ריש שתא, [וכן מצאתי בסמ"ק בהג' במצוה שלא לעבור על שבועות בטוי, וז"ל וה"ה ביוהכ"פ דקרי נמי ר"ה]. מעתה כל המאכלים שכת' ראבי"ה במרדכי לאכול בר"ה, ה"ה כל י' ימי תשובה. ואביי¹ קאי אכל י' ימים, ובכל פעם שאכל [בב' ימים] בר"ה טובל הלחם מברכת המוציא בדבש, ונתן לכל בני הסעודה. מיד ואח"כ² אכל מראש של איל בלא לחם וטובל בדבש, ונתן לכל אחד מבני הסעודה כנגד חצי זית. ואח"כ אכל כרתי שקו' בל"א לוך או פאר או לפת בבשר [שמן. ועשה שהחיינו בתוך הסעודה בלילה הראשונה על פרי חדש, אם יש לו לעשות שתי פעמים שהחיינו], ולסעודה אחרת אכל קשואים שקו' קורבש עם בשר שמן בלא בצלים. ופ"א אכל קשואין בשוגג לפני ר"ה, ולא רצה לאכול ענבים קודם ר"ה, ואינו אוכל ברצון [כל י' ימי התשובה] זפרן, ולא אכל בשר פרה ועגלים בר"ה משום מעשה העגל. והיה מהדר אחר דגים שקו' בל"א ברבן³ כיון שיש להם שם מרחמים, ואמר חקו תהלים בר"ה ובכל יו"ט, [וכמדומה לי גם שאר דברים שא' בכל יום].

footnotes: ¹ סי' תקפ"ב. ² הוריות י"ב ע"א. ³ ומיד אח"כ.