ומלכותו ואמונתו בר"ה יש להאריך בכונה באומרו ואמונתו לעד קיימת. ע"פ המדרש שדרשו החכמים על מקראות לדור ודור אמונת' למשפטך עמדו היום¹ ומאותו טעם אומר ודברך מלכנו. יפה דקדקו הראשונים ארצנו ולא אפתנו, דמצינו פיתוי לשון גנאי. פיתתני ואפת בירמיה² ת"י שבישתני ואשתבישית. מי יפתה את אחאב במלכים³ מאן יטעי את אחאב. ד"פ חיים בזכרנו רמז להחיינו מד' שפטים, דבר חרב ורעב וחיה שע"י כל א' מהן דין מיתה באה⁴ להכרית כל מרעה, נ"ל לפרש בצרי כמו מרעים יכרתון, דלא לשתמע לשון חרוצה. ושבחיך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם, יש ליזהר שלא להפסיק בין לא ימוש, דלא לשתמע ימוש לעולם ועד. והכי דייקי רבנן⁵ גבי לא אבה יבמי בקריאת החליצה. ויגבה ה' צבאות, ויגבה בגימ' שם של ד' אותיות ופ"ה בישעיה⁶

footnotes: ¹ מלכים א', כ"א, י'. ² תהלים קי"ט, צ' וצ"א, ועי' בילקוט שם. ³ ך, ז'. ⁴ מלכים א', כ"ב, ך. ⁵ כתובות ד' ל' ע"ב, סוטה ח' ע"ב וסנהדרין ל"ז ע"ב. ⁶ יבמות ק"ו ע"ב האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי.

ואין אלוה מבלעדיך, ראוי היה לו לומר ואין אלהים מבלעדיך, דהכי כתיב קרא¹ אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. אמנם כתיב נמי בתהלים² כי מי אלוה מבלעדי ה'? והאיך שיאמר אלהי או אלהים יצרף השם למבלעדי דלא לשתמע ואין אל ח"ו. וכן צריך להפסיק ביוהכ"פ כשיאמר אנו עזי פנים ואתה רחום וחנון, וכן כל דכותיה. מהרי"ו אמר מלא רחמים, בסוף מסוד [חכמים]. ומהר"ר איסרלן אמר לפני מלך מלכי המלכים, וכמדומה לי שמוסיף ג"כ ואדני האדנים.

footnotes: ¹ ה', ט"ז. ² ישעיה מ"ד, ו.

אף¹ אורח משפטיך קוינוך, כדי שלא להתחיל באף, גריס ר"ת להתחיל אורח משפטיך אף קוינוך, משום דארבע² פתחו באף ונכשלו: נחש אופה קרח, והמן. וסימן שמעתי נאק"ה בחוטם, ס"א קנא"ה.

footnotes: ¹ י"ח, ל"ב. ² מוסף ליום ב' דר"ה.

בנתנה תוקף, וכאבק פורח וכחלום יעוף, יש כאן להפסיק¹ קודם שיתחיל ואתה מלך כי היכי דלא ליקו על יעוף. וכן דקדק מהר"ם להפסיק בין² אלוהי שילה' והשם שמים עשה. וכן צריך להפסיק בין חי וקיים לאין קצבה. בהאוחז נכון להפסיק בין צל לשדי, וה"פ מי שהוא שלן בסתר דהוא שדי. י"מ בצל לשון תוקף, כמו סר צלם מעליהם³ עדא תוקפא.

footnotes: ¹ ב"ר פרשה י"ט פ"ב. ² כאן יש להפסיק היטב. ³ אלהי העמים אלילים כצ"ל ועי' בטור או"ח סי' נ"א.

לעיל בסדר עבודת היום כתבתי עלינו לשבח, ידעם האיך¹ יפארו, בפקידת ישועה ורחמים משמי שמי קדם, הם ערבות ורקיע שע"ג החיות. לעיל כתבתי סדר הפסוקים. הפסוקים של תהלים יהיו סדורים כמזמור' של תהלים. ונראה דיש להוכיח דיש לומר אותם כמו שהם סדורים, דא"ח² כתב בשם רב האי גאון דמלכיות של תורה נוהגים לומר כסדר שהם כתובים בתורה, אע"ג דתלמוד' לא הזכירם כסדר הזה. וא"כ מסתמא ה"ה של תהלים, וגם של נביאים, והא דנקט טפי של תורה משום דאינהו איצטרכו טפי משום דתלמודא לא הזכירו כן. ועוד כתב א"ח³ דנוהגים בזכרונות של נביאים להפסיק בפסוק של יחזקאל בין שני' דבירמיה, משום דשל יחזקאל הוא באותו עניין, כמו פסוק ראשון של ירמיה, והשתא תקשה עדיין מה לנו להפסיק, למה לא נאמר פסוק אחרון של ירמיה קודם, ואח"כ פסוק [ראשון] של ירמיה, ואח"כ פסוק של יחזקאל, ויהיו אז ג"כ השניים מעניין אחד זה אצל זה. ע"כ לא מקדימין המאוחר בספר, אא"כ היה לנו טעם ברור להקדים. אמנם בכל המחזורים חזינן שאינם סדורים כמו שהן בס' תהלים. ואולי היה להם טעם למה הפכו, כמו שאנו מפסיקין בשביל טעם דלעיל.

footnotes: ¹ במדבר י"ד, ט'. ² לך. ³ בסי' תקצ"א ועי' מש"כ לעיל עמודה קכ"ו שאילה ה' שו' ל' מ"א, ועמודה קכ"ז שאילה א' שורה א'.